האסופה המקראית, כרכים ב, ד תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים מנחם הרן

האסופה המקראית, כרכים ב, ד תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים מנחם הרן

כרך ב' - הקנוניזציה של המקרא בהתגלמותה ההיסטורית: התורה הדבטרונומית והחיבור הדבטרונומיסטי. תשס"ד 2003. 331 ע'.

כרך ד'- ספר עזרא-ונחמיה כצירוף אחד. תשע"ד 2014. 280 ע'.

בן-סירא מזכיר את זרובבל ואת ישוע בן יהוצדק, שבנו את בית המקדש, וגם את נחמיה, שהקים את חומות ירושלים, אבל הוא עובר בשתיקה גמורה על עזרא שגם לו יש זכויות. אפשר שסיבת השתיקה היא שדמותו של עזרא נתגדלה עם הזמן ובתקופת בן-סירא עוד לא הגיעה דמותו לאותו שיעור קומה שניתן לה בדברי חז"ל, כפי שאמרו חוקרים. עם זה אפשר שבעשרת פרקי ספר עזרא לא נאמר משהו מעוררומיוחד שיהיה בו משום "סיפור" – לא בניין מקדש ולא חומות של ירושלים. קריאת התורה שנתלוותה בדמעות ובעקבותיה נכרתה האמנה, מסופרת בפרק ח של נחמיה ואין היא עניין לעזרא. בין ההבדלים שניתן למנות בין עזרא לנחמיה, הבדל חשוב הוא העובדה שעזרא לא נתחבר בכתיבה ספרותית רציפה. הוא הורכב מארבעה קטעים שנלקטו מן המוכן. משמע שהמחבר של ספר עזרא פעל לאו דווקא כסופר אלא כס?דרן. ארבעת הקטעים שהשתמש בהם המחבר הם: (1) עז" פרק א, שהוא המשך של דה"י ונזכר בו האירוע החשוב ביותר של אותו זמן – הכרזת כורש. כשהקטע נמצא בדה"י אין הוא צריך כותרת ומכאן היעדר כותרת בראש ספר עזרא; (2) עז" ב, א-סט: רשימת העולים עם זרובבל; (3) עז" ג–ו: פרשת הקמת הבית השני על תהפוכותיה; (4) עז" ז–י: זכרונות עזרא. ארבעת הקטעים אינם אחידים בלשונם וכל שכן בתוכניהם. עם ארבעת הקטעים בא ספר עזרא לסיומו, ובספר נחמיה כבר אנו נמצאים בספירה אחרת שמורגשת במיוחד בדברי נחמיה עצמו.