צבי שור - נוף

צבי שור - נוף

שם האמן: צבי שור

שם היצירה: נוף

טכניקה: שמן על בד

פרטים: חתום 

מידות: 46X60 ס"מ

---

צבי שור נולד באוקראינה בשנת 1898 היה צייר ישראלי ומורה לציור שיצר בתקופת היישוב ובימי המדינה.

בגיל צעיר התייתם מהוריו והתחנך אצל דודו. למד ב"חדר" ופרנס עצמו בעבודות שונות ביניהן שליחויות של חנווני יהודי שממנו רכש את מיומנותו ברישום. לאחר פרעות פטליורה (1919—1920) ברח לבסרביה שברומניה ושם הקים עם חברים את סניף תנועת "החלוץ" ושימש כמזכיר התנועה. 

צבי שור עלה לישראל בשנת 1921 בגל העלייה השלישית - "החלוצית" ממזרח אירופה, והתיישב בחיפה. חבריו היו האמנים פרופ' הרמן שטרוק, הפסל אליעזר שטריך, מנחם שמי ועוד. לפרנסתו פתח בית מלאכה לכריכה בשותפות עם הצייר יוסף פרסמן.

בעת מגוריו בחיפה הושפע מהאור הבהיר בישראל ומהריאליזם של סוף המאה בצרפת. בציוריו מאותה תקופה יש מארג של משטחים צבעוניים בהירים ושימוש בגווני אפור.

ב-1926 עבר לתל אביב שהייתה באותה תקופה המרכז האמנותי בארץ ישראל. צייר דמויות של תושבי תל אביב: אנשים פשוטים, ילדים מצחצחי נעליים ומוכרי שרוכים, את דיוקן ראש העיר מאיר דיזנגוף ואת אנשי החוג החברתי שלו: נתן אלתרמן, שמשון מלצר, ישראל זמורה ועוד.

באותה שנה התארגנה קבוצת "מסד" שראתה עצמה כמייצגת הדור הצעיר של האמנים, בין חבריה היו: אהרון אבני, אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, יוסף קוסונוגי, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, ישראל פלדי וצבי שור.

ב-1936 יצא לפריז ונקלט בקבוצת "אסכולת פריז היהודית", שבה היו חברים: אבדרם, חיים סוטין, מיכאל קיקואין, מאנה כץ, מקס בנד, זיגמונד מנקס, מרק שגאל ואחרים שבאו ממזרח אירופה והפכו את פריז במחצית הראשונה של המאה העשרים למרכזה של אמנות האוונגרד ואמניה יצרו בסגנון האקספרסיוניזם ששם את הדגש על הרושם שהיצירה עשויה להשפיע על הצופה ועל צבעים עזים.

שור הושפע מהריאליזם הצרפתי של המאה ה-19 בעיקר מהצייר קמי קורו וכן מהזרם הפוסט - אימפרסיוניסטי שבא לידי ביטוי אצל פול סזאן. הוא נהג לצייר פינות נוף בעלות צמחייה עבותה בצבעי ירוק וכחול עזים.

שור זכה להצלחה בפריז ואף הציג את תמונותיו בגלריית "לה ניבו" במונפרנס יחד עם פיקאסו, קיסלינג, דיופי, לאורנסין ואנדרי לוט. הוא הציג שם את "האישה בהרהורים" ו"אישה קוראת".

בשנת 1938 השתתף בתערוכת מחאה כנגד יחסם של הנאצים בגרמניה לאמנים היהודים ונאלץ לחזור מצרפת בשל עלית הנאציזם.

שור עבר להתגורר בקיבוץ גבעת השלושה, שם נישא לחברתו, המורה והמחנכת רבקה, ונולדו לו ילדיו, לאחר מכן עבר להתגורר בשכונת נווה עוז בפתח תקווה.

בשנת 1950 הקים יחד עם מנהל יד לבנים ברוך אורן מוזיאון אומנות לצד המוסד להנצחת החיילים הנופלים. במסגרת המוזיאון הוקמו אולפן לציור, פיסול וקרמיקה שאותם ניהל ולימד. שור הרבה לצייר את נופיה של עירו פתח תקווה ובשנת 1978 זכה לתואר יקיר העיר.

בשנים 1960 -1979 ניכרה תפנית בדרכו האמנותית בשל בעיות בריאות, הוא פרש מההוראה והתרכז רק בציור. סקלת הצבעים שלו השתנתה, נעלמו הצבעים הירוקים והצהובים הבהירים והצבעים הסגולים והכחולים נעשו דומיננטיים, משיחות המכחול ארוכות וספונטניות והצורות כלליות יותר, כשהאור קורן מהעצמים החוצה ולא מוקרן עליהם.

שור בדק את דיוקנו העצמי לאורך כל חייו ותיעד עד לשנת חייו האחרונה את תהליכי הזקנה והמחלה מבלי לנסות ליפות אותם.

הוא נפטר ב-1979 ונקבר בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה. על שמו נקרא רחוב "הצייר שור" בשכונת נווה עוז בעיר.

להלן דברים שנכתבו לזכרו עם תצוגת עבודותיו ב-1980 במוזיאון ירושלים: "תצוגת זיכרון לאמן שנופי ארץ ישראל שצייר מאז שנות העשרים נחשבים בין ציורי הנוף הערכיים של האמנות הישראלית".

במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון על ביתו של צבי שור ברחוב גזר 4 בתל אביב.