בידספיריט | רכב נואר / בן משיח | 18/9/2021 | KooKoo

נואר / בן משיח - ״הסייפים״ 2021. ׳׳הסייפים׳׳ - הדמויות מצוירות בצבע ספריי שחור על משטחים אוףווייט, השימוש בצבע ספריי שחור מבטל כל סיכוי ל''תיקון ''. עבודת גרפיטי גדולה ״הסייפים״ צוירה בספריי על בד כותנה, על ידי ״נואר״, דמותו המומצאת של האמן. בילדותו עסק האמן בסיף וכיום ניתן לראות דמויות של סייפים וסייפות בחלק מעבודותיו. ספריי צבע שמן על בד 180/180 ס״מ חתום קוקו מתכבדת להציג בפניכם את אמן הגרפיטי שכולם מדברים עליו, הכירו את בן משיח ושתי דמויותיו: נואר ופזה בן משיח (1995) ברא שתי דמויות אלטר־אגו שבשמן הוא חותם ושבדמותן הוא מסתפר, מתלבש ומצייר: פזה, שמייצגת את הסגנון האירופאי ומרשה לעצמה למלא חללים גדולים בצבע; ונואר, שמייצג סביבה אלטרנטיבית בנוף הגרפיטי מברזיל.  פזה (Peza) ונואר (Noir) הם ״רייטרים״ – כותבי גרפיטי – שגרים בעיר ניאו אפולוניה. פזה מגיעה מרקע של כתיבה ברחוב בסגנון אירופאי, ויש לה סטודיו וחנות ספריי. נואר הוא מהגר מברזיל, שמגיע מרקע של כתיבת Pixacao (מבוטא פישסו, המקבילה הברזילאית לגרפיטי), חי בסקוואט (בית נטוש שאליו פלש) ואוהד כדורגל פנאט. ניאו אפולוניה, שם העיר, הוא גם השם שהעניק משיח לפרויקט היצירה האישי שלו, שנולד ״מהרצון לקחת את סצנת הגרפיטי עוד צעד קדימה. אני עוקב אחר סצנת הגרפיטי ואמנות הרחוב במקומות שונים בעולם ומרגיש שדרכה אני מקבל מושג על המצב החברתי והפוליטי שקיים בהם, למרות שפיזית לא הייתי שם. אני מאמין שהיא משקפת אותו״. העיר, לדבריו, היא גם זו שעומדת במרכז הפרויקט שיצר, כשבאמצעות גוף העבודות של תושביה פזה ונואר, התדמית שלהם והטקסטים שהם כותבים, הוא מנסה לספר את סיפורה. הבחירה בניאו אפולוניה כעיר מגוריהם, הוא מוסיף ״מעניקה לפרויקט רובד נוסף בגלל ההדהוד של אפולוניה העתיקה, עיר פיניקית במקור, שככזו מגלמת בתוכה הקשרים ליוון העתיקה כערש התיאטרון, האמנויות והמוסיקה״.  את ההשראה שלו לפרויקט ניאו אפולוניה שאב משיח במידה מסוימת מסשה ברון כהן ובעיקר מדמותו של רמלזי (Rammellzee), שהיה רייטר, אמן חזותי, פרפורמר ומוסיקאי היפ־הופ אמריקני בשנות ה־70 בניו יורק. ״רמלזי פיתח סוג של מיתולוגיה שמורכבת מדמויות שהמציא, התחפש אליהן ויצר סביבן סיפור וחיים. לדוגמה, חלק מהסיפור היה איך רייטרים מצאו את הסוד של הכתב שמאפיין את כתבי הקודש הנוצריים״. כמו רמלזי וברון כהן, כך גם אצל משיח לממד ההתחפשות יש משמעות כממד מרכזי בפרויקט, כשהיצירה תחת זהותם הבדויה של פזה ונואר מעניקה לו, לדבריו, חופש לבצע מהלכים אמנותיים. ״פזה ונואר באים מרקע של כתיבה אבל מנסים למצוא את דרכם לעולם האמנות. הם בוחרים לעבוד ביחד על מנת לגלות את עצמם כאמנים, והגרפיטי מספק להם רקע וניסיון לעסוק בציור. הם מגיעים מקצוות שונים של הסצנה; פזה, שמייצגת את הסגנון האירופאי, עושה שימוש בפחיות צבע איכותיות ומרשה לעצמה למלא חללים גדולים בצבע. היא מציירת כמו שהיא כותבת ועושה גם עבודות דיגיטאליות.  ״נואר, לעומתה, מייצג סביבה אלטרנטיבית בנוף הגרפיטי, שהתפתחה בנפרד בדרום סאו פאולו בברזיל. הוא מצייר כמו שהוא כותב, בשיטה שמאפיינת את הפישסו: שימוש ברולרים קטנים; אותיות מוזרות, כמו קיריליות משהו; ותמיד על טהרת הצבע שחור. מדובר באסתטיקה ייחודית ובמשהו שהוא יותר תופעה מאשר זרם אמנותי״. (מתוך כתבתה של מיה אור ׳׳פזה ונואר מגיעים לאפולוניה החדשה׳׳, יולי 2020, מגזין פורטפוליו)