נחום גוטמן
1980 - 1898

1980 - 1898
קטיף תפוזים בנווה צדק 1967 ,
שמן על בד, 65X81.5 ס”מ,
חתום ומתוארך .

הציור הנוכחי, קטיף תפוזים, פרדס בנוה צדק, הוא גרסה מאוחרת לציור
כמעט זהה של נחום גוטמן משנת 1932 . בציור הנוכחי שצויר 35 שנה
מאוחר יותר, שמר גוטמן על אותה הקומפוזיציה, הבית הכחול, העצים
והבריכה, אך גרסה זו משלבת גוונים רבים של ירוק בדומה לציוריו של
גוטמן מסוף שנות העשרים.
כמעט כל מי שעסק בציוריו של נחום גוטמן, שצויירו בארץ בסוף שנות העשרים, מציין כי הושפע מן הצייר הצרפתי אנרי רוסו (1844-1910). ביחוד ניכר הדבר בתמונה ”יום חג בפרדסי יפו” (1926), הקרויה גם בשם ”פרדסים ביפו”, אולי משום שהיא התמונה הירוקה ביותר מאותה תקופה (שעה שבאחרות שולטים צבעי הכחול, הצהוב והחום) – ולכן מזכירה את אהבת גוני הירוק של רוסו. (...) אצל רוסו אנו מוצאים, בצד ציורי הנוף הצרפתי בסגנונו המיוחד, גם מיתוס פרטי של האמן, מסתורין, סיפורים סוריאליסטיים-בטרם-הסוריאליזם, ואלה מושפעים מנופים של אקזוטיקה טרופית שאותה ספק אם ראה רוסו מעולם, מעבר לביקוריו בחממות של הגנים הבוטאניים בפריס. ואילו עולמו של גוטמן הוא עולם נופים ודמויות אותנטי, ראשוני, ארצישראלי, שקוף ובהיר, כפי שעולה מתיאורו את מקום התרחשותה המשוער של התמונה ”יום חג בפרדסי יפו” – כנראה בקצהו הדרומי של רחוב אלנבי היום, התיאור מופיע בספר, בו העלה את ילדותו- ילדותה של תל אביב – ”עיר קטנה ואנשים בה מעט”: ”הפרדס הזה, שהיה גדור גדר גבוהה, עמד מול השכונה החדשה שלנו שהלכה ונבנתה. מאחורי הגדר השתרעו פרדסים רחבי ידיים, ודקלים זקופים וגבוהים, שפרשו צמרותיהם על רקע השמים כזנבות של טווסים. מתוך הפרדס עלו קולות קצובים של משאבות-מים ובתעלות בנויות שהשתרגו בין העצים שטפו מים קרים פזיזים. (...) השער הגדול והאדום היה נעול תמיד וסגר בפנינו על העולם הירוק, שגבל עם גבעות החול של תל-אביב. (... הפרדס הזה היה בעינינו כמין פרק שהוצא מאחת האגדות של אלף לילה ולילה. וכמו כל אגדה המתנכרת לחיי יום-יום הסובבים אותה – היה גם הוא מכונס בתוך עצמו. הפרדס היה היפוכו של הלך-החיים בשכונה החדשה, שהייתה פתוחה ברחובותיה לכל ארבע הרוחות ומיושבת אנשים שונים מארצות שונות.” (1)
נחום גוטמן היה מן האבות המייסדים של האמנות הישראלית. בשנות העשרים נמנה עם קבוצת האמנים המודרניסטים ששינו את פני האמנות המקומית וביקשו להפיח בה חיוניות. האמנים האלה ראו חשיבות גדולה בהתייחסות האמנותית אל המזרח כדרך של הזדהות עם הערכים שעולם המזרח התאפיין בהם לדעתם: עוצמה, כוח, יצריות, מיניות, גופניות וקשר בלתי אמצעי עם הטבע. (...) הציור בית בפרדס (1927) משתייך לסדרת ציורי הפרדסים של גוטמן משנות העשרים. הפרדס היה בספרות הארצישראלית דוגמה למקום המסמן מזרחיות )רוב הפרדסים עד לשנות הארבעים היו שייכים לערבים(, מסתורין, משיכה ואיום. ידועים תיאוריו של גוטמן, שהיה גם סופר ידוע ומוכשר, את הזיותיו על הפרדס כמקום של מין – גן נעול ארוטי. (...) האמן הזדהה בציורים אלה עם עמדת המציצן הסקרן המנסה לפענח את המסתורין המזרחי – כאמור, עמדה קלסית של צייר מערבי אוריינטליסטי המשליך את הפנטזיות החבויות שלו על הסצינות המזרחיות שהוא מתאר. (2)

1 אהוד בן עזר, נחום גוטמן, מודן הוצאה לאור, 1997 , עמ’ 51-52 .

2 יגאל צלמונה, 90 שנה של אמנות ישראלי: מבחר מאוסף יוסף חכמי –
הפניקס הישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1998