המחירים כפופים למחירי מינימום ובית המכירות לא מחוייב לקבל כל הצעה.
|
פריט 93:
אברהם אופק 1990 - 1935
|
|
|
הערכה:
$
800 - $1,200
עמלת בית המכירות:
20%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
זוג
גואש, 48X69 ס"מ
איש ואישה וסירה בתווך, אחד מציורי הגואש של אברהם אופק מהמחצית השנייה של שנות השישים. סירת הדייגים ניצבת על החוף, חושפת עצמה לעינינו כמין מסיכת פנים מופשטת והיא בגובהו של הגבר היושב מימין ונוגע בה, כאילו ליטף דמות אהובה. אופק, החי ויוצר אז בירושלים, זוכר היטב את ימיו כעולה חדש בקיבוץ עין-המפרץ, שנות החמישים, ואת סירות הדייגים (תמיד, נטושות על החוף) שצייר אז בשחר דרכו כצייר. וכבר באותה עת, סירותיו היו אנושיות והן שידרו בדידות ותוגה, כגון אותן שלוש סירות (אפורות אף הן) שצייר ב- 1956 על חוף יפו (שם התגוררו הוריו). עם זאת, "הסירה שייכת למטפוריקה של האישה (...). היא קשורה לאמן, כמובן, בהיותה סמל של עלייה ארצה. ואולם, (...) עלייה ארצה היא כיבוש ארוטי, ובהתאם, הסירה היא הוואגינה הגדולה (...). ודאי, שהסירות של שנות השישים חשפו ברובן את הארוס המסומל בהן: רישום אישה עירומה עומדת בסמוך לסירה; רישום אישה עירומה שרועה למרגלות סירה (...), או רישום אישה עירומה בצד אחד, גבר עירום בצד שני, וסירה בתווך." ("בית: אברהם אופק", ספרית פועלים, תל-אביב, עמ' 78-77) בציור שלפנינו, המונו-כרום האפור מקנה מלנכוליה לתמונה, בה הזיווג מושהה, משמע ההפריה והמשפחתיות אינן ממומשות. המגע בין הגבר היושב לבין הסירה הסמוכה אליו משדר ברית בין העולה לבין זיכרון העלייה ארצה. האישה, המרוחקת מעט יותר, כמו ממתינה בציפייה לגבר, עת שדיה ובטנה מסומנים מתחת לשמלתה בבחינת מוכנות ארוטית. אלא, שהאיש יושב, מלטף סירה במקום אישה וכמו בלום בידי טראומת העלייה (ראו הים הזרוע בסלעים) החוצצת בינו לבין אישור משפחתיות חדשה בארץ החדשה. אלא, שהציור הנוכחי אינו כי אם רק מבע אחד בשרשרת הנרטיב הגדול והמורכב שרקם אופק בציוריו בנושא עלייה, התיישבות, הפריה, אכלוס בתים והגשמה. כי, כבר באותה סדרה מפוארת של גואשים, זכרים פשטו בגדיהם במחיצת סירה והם נכונים למעשה הפריון. שנים מאוחר יותר, יעצב אופק בברונזה איש ואישה ניצבים משני עברי סירה, עת צלעות הסירה כמוהן כצלעות אדם. וערב פטירתו, צייר אופק בגואש איש הנושא סירה על גבו, כמו נשא את משא חייו וגורלו. כי סירה הביאה את אופק מבולגריה לישראל, סירותיו המצוירות הביאו שפע-דגים לחוף, בה במידה ש"סירות-הצלה" שעיצב אופק בנחושת על ערש-דווי שמשו לו כתפילת ישועה. גדעון עפרת
אודות האמן:
אברהם אופק נולד בעיר בורגס שבבולגריה, כבנם השלישי של דינה ויעקוב רובנוב. בהיותו בן שבעה חודשים, לבני הזוג ליאון ומרים אלג'ם וגדל בסופיה. בילדותו השתתף אופק בפעילות במסגרת "השומר הצעיר" בבולגריה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה שלוש שנים עם משפחתו בעיר פרדיננד. בשנת 1949 עלה לישראל והשתקע בקיבוץ עין המפרץ, שם למד ציור תחת הדרכתו של הצייר אריה רוטמן. יצירתו המוקדמת כללה תיאורים של חיות, של מכונות חקלאיות, תיאורי נוף של הקיבוץ, אזור ואדי ערה ויפו, וכן דימויים של פועלים. בשנת 1958 נסע אופק לאיטליה כדי להשתלם ובציור קיר באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה. תחת השפעת אמנות ציורי הקיר, שנתפשה בידי אופק כמדיום העיקרי ביצירתו, הוא יצר כמה מעבודותיו הידועות כגון ציור הקיר בבית העם בכפר אוריה (1970), ציור הקיר בבית הדואר המרכזי בירושלים (1972) או את ציור הקיר "ישראל, חלום ושברו" באוניברסיטת חיפה (1986-1987). בשנת 1962 עבר אופק לירושלים. בסוף שנות השישים ובמהלך שנות השבעים היה שותף לפעילות אוונגרדית במסגרת קבוצת "משקוף" ואחר כך במסגרת קבוצת "לוויתן", אותה הקים עם שמואל אקרמן ומיכאל גרובמן. הקבוצה, שהוקמה בשנת 1976, ביקשה לשלב בין סימבוליזם, מטאפיזיקה ויהדות ואמנות מושגית וסביבתית. במסגרת הקבוצה יצר אופק מיצגים ופעולות סמליות המשלבות סמלים מן המסורת היהודית. החל משנות השמונים חזר אופק לציור מסורתי יותר, והמשיך לעסוק בהקשרים יהודיים, בנופי הארץ ובנופי עירו ירושלים. לימודים צייר אצל ארי רוטמן 1958- 1960 האקדמיה לאמנויות יפות, פירנצה 1961 סיור לימודים בספרד ואנגליה 1969 סיור לימודים באירופה וארה''ב הוראה 1965 -1975 בצלאל, ירושלים 1975 nנהל מחלקת האמנות, הטלוויזיה, ירושלים 1978-1981 החוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 1984-1990 פרופסור בחוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה פרסים 1959 - פרס נורמן, קרן תרבות אמריקה – ישראל 1969 - פרס ירושלים, לציור 1990 - פרס איש שלום למפעל חיים באמנות
