לאחר מחשבה הגלריה החליטה להוציא מהקטלוג את הפריטים 139,140,141 של הצייר צבי גור, הגלריה בחרה לגנוז את מכירתם של הציורים ולעבירים ללא תמורה למוסד מחקר אקדמאי מתאים, כדי להפיק תבונות למען הכלל והחברה, כמובן שנדע את זהות המוסד האקדמאי הנבחר, נדאג לפרסם זאת בגופים הרלוונטיים.
בכל יום נוסיף פריטים עד יום המכירה!
מכירת אוסף אמנות ישראלית ובינלאומית
המכירה מתחילה במחירים אטרקטיביים
ניתן יהיה לבקש תמונות נוספות של הפריטים במספר: 050-9441515
לא יהיה ניתן לבטל הצעות,
משלוחים בעלות שליח בלבד, למכירה זו לא יהיה ניתן לשלוח בדואר רשום.
משלוחים לכל הארץ, עם שליח פרטי ב- 60 ש"ח (תלוי משקל)
תשלום ואיסוף עד 7 ימים מיום המכירה, כמו כן בית המכירות גמיש עד חודש ימים מיום המכירה למקרים חריגים.
לקוח שלא יאסוף את הפרטים שרכש תוך חודש ימים או ישלם עבורם, יחסם ללא אפשרות לשוחח על כך והפריטים שרכש יבוטלו ויחזרו לבעליהם!
***שימו לב, בקטלוג מכירה זו לא מופיע תיאור של מצב העבודות. יש לפנות לבית המכירות לקבלת דו"ח מצב.
|
ЛОТ 51:
מקס קלינהוף - סירה מפליגה באופק
далее...
|
|
|
Продан за: $70
Стартовая цена:
$
50
Эстимейт :
$300 - $400
Комиссия аукционного дома: 20%
Далее
НДС: 17% Только на комиссию
|
מקס קלינהוף - סירה מפליגה באופק
שם האמן: מקס קלינהוף
שם היצירה: סירה מפליגה באופק
טכניקה: גואש על נייר
פרטים: חתום
מידות: 41X31 ס"מ
אודות האמן:
מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר ממוצא אוסטרי שנמלט מאוסטריה בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון והיגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור מסוף שנות השלושים כמתבודד גר במערה מוכר לכל ואהוב על הילדים.למרות שהיה סוג של אוטיסט.הוא יצר עבור ילדים בחוף לראשונה, את הקורקינט, העפיפון, הגולות והפורפרה והפך לאגדה מהלכת כבר בחייו
. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.הוא התפרסם גם כצייר כישרוני, שלא ידע להפיק תועלת חומרית מציוריו,
מקס בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני חפר בשנות השלושים את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסל(כשבע מדרגות, ובסך הכל מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו. בצד אחד הייתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.
המערה שאותה בנה מקס במו ידיו והייתה במקום המדוייק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף "מציצים" הייתה אכן לא מערה רגילה כלל וכלל אלא מערה חשמלית. מקס התקין בה תחנת חשמל הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים . ולמעשה הוא הקים לעצמו במערה שלו תחנת חשמל פרטית אולי הראשונה הראשונה מסוגה בארץ.
הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס בילדותו ( כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב נזכר :מקס היה אדם יוצר לדעתו כמעט גאון . הוא הישיג מהזבל של הצבא הבריטי וישרים והרכיב אותם בקצה עמוד שהמנוע שלו ספג רוחות ואנרגיה וכך יצר עבור עצמו חשמל.
המערה של מקס הייתה מוארת בקביעות בחשמל בזמן שבבתים רגילים שהיו מחוברים לחברת החשמל לא היה חשמל בהפסקות חשמל. אצל מקס במערה מעולם לא היו הפסקות חשמל מאחר שהחשמל שלו בא מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.
