כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 50:
ראובן רובין
|
|
|
נמכר ב: $65,000
מחיר פתיחה:
$
3,800
הערכה :
$45,000 - $60,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
1974 - 1893
בדרך לצפת, שנות ה- 30 ,
שמן על בד, 60X73 ס”מ,
חתום.
מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב.
מאורעות תרפ”ט שחתמו את שנות ה- 20 גם סתמו את הגולל על ההרמוניה היהודית-ערבית והמערבית-לבנטינית שנבראה באידיליות של הציור הארצישראלי ושל ראובן כמיצגו המובהק. חודשיים לאחר פרוץ המאורעות בארץ-ישראל, קרסה ב”יום שלישי השחור” הבורסה בארצות הברית וכתוצאה מאותה נפילה חסרת תקדים הלכו ”שנות העשרים הסוערות” ופינו את מקומן ל”שפל הגדול” של שנות ה- 30 . ראובן התייחס לכך בספרו האוטוביוגרפי: ”הגאות הכלכלית שאפיינה את תקופת ביקורי הקודם חלפה ואיננה ובמקומה בא שפל. אנשים אמידים לשעבר התפרנסו עתה ממכירת תפוחים ברחובות (...) האבטלה היתה גדולה ועולם האמנות התמוטט... אנשים דיברו בעיקר על מצוקותיהם הכספיות ותמהו מדוע עדיין טורחות הגלריות לאמנות לערוך תערוכות” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 190 ). אותם ימים של שינויים עמוקים בעולם, בארץ ישראל ובחייו הפרטיים של ראובן, הביאו גם לתמורות משמעותיות ביצירתו. הוא מספר בספרו: ”לקראת שנת 1929 התחולל בסגנון ציורי שינוי עמוק. עד אז עסקתי בעיקר בקומפוזיציות של דמויות על רקע רוגע ופרימיטיבי. עתה גרמו לי חיי החדשים ותקוותי לעתיד להסתכל מקרוב יותר במציאות סביבי – בנוף, בפירות ובפרחים של הארץ. בעבר לא ציירתי נוף לעצמו, אלא יצרתי תצורות פורמליות ואפילו אידאליות שלא היו מעוגנות בזמן מוגדר כלשהו. ירושלים, טבריה, צפת ויפו הופיעו בתמונותיי בצבעי דמיוני. חומות האבן של ירושלים, הכנרת החולמנית או צפת עלופת- המסתורין היו ביטויים של סגולות שהיו לערים אלה לפני זמן רב, בטרם שקעו. לפתע נראו לי הנוף והפרחים כמציאות חיה, ואני זוכר בדיוק מתי קרה הדבר. הייתי בדרכי לירושלים עם אסתר באחת מנסיעותינו הרבות יחדיו. הגענו למבואת אבו-גוש, כפר מוקף עצי זית עתיקים. עצרתי את
המכונית ועמדתי משתאה, שכן ראיתי את הנוף שונה לחלוטין מזה שראיתי עד כה. הנוף ועצי הזית כמו רכנו עלי וחיבקו אותי. הצבעים, האור, האווירה המבליחה שבה נשם וחי הנוף היו לי חוויה של התגלות (...) אחר-כך, בסטודיו שלי, ציירתי בדים רבים וניסיתי להחיות את חוויות הרגעים שבהם ”גיליתי” את יפי הנוף הטבעי. בעיני רוחי ראיתי בלי הרף את גווני הירוק, האפור והאוכּרה של מדרונות ההרים, את תכול השמים והכסף המבליח של עצי הזית, אשר יצרו סימפוניית צבעים מעודנת” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 186-189 ). ציור הנוף שלפנינו הוא פרי ההתחדשות האמנותית הזו שחלה בעקבות התמורות האישיות והכלליות שחווה ראובן. הציור שלפנינו מגלם את אותה ”התגלות” שחשה נפשו של ראובן מול נופי הארץ, ואפשר שדמות האיכר במרכז הקומפוזיציה מקבילה לדמותו של ראובן באותם רגעים של הארה והשתאות. הביטו בציור וראו כיצד הנוף כולו מערסל בחיקו את דמות האדם-האיכר- הצייר, האזינו לאותה ”סימפוניה” של גווני ירוק-אוכּר-כסף שהותירה את חותמה ברוחו של ראובן; הרגישו כיצד עצי הזית רוכנים לחיבוק האדם.
רון ברטוֹש
| בדרך לצפת, שנות ה- 30 , שמן על בד, 60X73 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. מאורעות תרפ”ט שחתמו את שנות ה- 20 גם סתמו את הגולל על ההרמוניה היהודית-ערבית והמערבית-לבנטינית שנבראה באידיליות של הציור הארצישראלי ושל ראובן כמיצגו המובהק. חודשיים לאחר פרוץ המאורעות בארץ-ישראל, קרסה ב”יום שלישי השחור” הבורסה בארצות הברית וכתוצאה מאותה נפילה חסרת תקדים הלכו ”שנות העשרים הסוערות” ופינו את מקומן ל”שפל הגדול” של שנות ה- 30 . ראובן התייחס לכך בספרו האוטוביוגרפי: ”הגאות הכלכלית שאפיינה את תקופת ביקורי הקודם חלפה ואיננה ובמקומה בא שפל. אנשים אמידים לשעבר התפרנסו עתה ממכירת תפוחים ברחובות (...) האבטלה היתה גדולה ועולם האמנות התמוטט... אנשים דיברו בעיקר על מצוקותיהם הכספיות ותמהו מדוע עדיין טורחות הגלריות לאמנות לערוך תערוכות” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 190 ). אותם ימים של שינויים עמוקים בעולם, בארץ ישראל ובחייו הפרטיים של ראובן, הביאו גם לתמורות משמעותיות ביצירתו. הוא מספר בספרו: ”לקראת שנת 1929 התחולל בסגנון ציורי שינוי עמוק. עד אז עסקתי בעיקר בקומפוזיציות של דמויות על רקע רוגע ופרימיטיבי. עתה גרמו לי חיי החדשים ותקוותי לעתיד להסתכל מקרוב יותר במציאות סביבי – בנוף, בפירות ובפרחים של הארץ. בעבר לא ציירתי נוף לעצמו, אלא יצרתי תצורות פורמליות ואפילו אידאליות שלא היו מעוגנות בזמן מוגדר כלשהו. ירושלים, טבריה, צפת ויפו הופיעו בתמונותיי בצבעי דמיוני. חומות האבן של ירושלים, הכנרת החולמנית או צפת עלופת- המסתורין היו ביטויים של סגולות שהיו לערים אלה לפני זמן רב, בטרם שקעו. לפתע נראו לי הנוף והפרחים כמציאות חיה, ואני זוכר בדיוק מתי קרה הדבר. הייתי בדרכי לירושלים עם אסתר באחת מנסיעותינו הרבות יחדיו. הגענו למבואת אבו-גוש, כפר מוקף עצי זית עתיקים. עצרתי את המכונית ועמדתי משתאה, שכן ראיתי את הנוף שונה לחלוטין מזה שראיתי עד כה. הנוף ועצי הזית כמו רכנו עלי וחיבקו אותי. הצבעים, האור, האווירה המבליחה שבה נשם וחי הנוף היו לי חוויה של התגלות (...) אחר-כך, בסטודיו שלי, ציירתי בדים רבים וניסיתי להחיות את חוויות הרגעים שבהם ”גיליתי” את יפי הנוף הטבעי. בעיני רוחי ראיתי בלי הרף את גווני הירוק, האפור והאוכּרה של מדרונות ההרים, את תכול השמים והכסף המבליח של עצי הזית, אשר יצרו סימפוניית צבעים מעודנת” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 186-189 ). ציור הנוף שלפנינו הוא פרי ההתחדשות האמנותית הזו שחלה בעקבות התמורות האישיות והכלליות שחווה ראובן. הציור שלפנינו מגלם את אותה ”התגלות” שחשה נפשו של ראובן מול נופי הארץ, ואפשר שדמות האיכר במרכז הקומפוזיציה מקבילה לדמותו של ראובן באותם רגעים של הארה והשתאות. הביטו בציור וראו כיצד הנוף כולו מערסל בחיקו את דמות האדם-האיכר- הצייר, האזינו לאותה ”סימפוניה” של גווני ירוק-אוכּר-כסף שהותירה את חותמה ברוחו של ראובן; הרגישו כיצד עצי הזית רוכנים לחיבוק האדם. רון ברטוֹש |
תפריט נגישות
