מכירה פומבית 168 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
20.1.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 60:
נחום גוטמן
|
|
|
נמכר ב: $110,000
מחיר פתיחה:
$
80,000
הערכה:
$100,000 - $150,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
1980 - 1898
מנגנים על המרפסת ביפו,
שנות ה- 20 ,
שמן על בד, 54X65 ס”מ,
חתום.
מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.
* רוכש העבודה יתבקש ע״י מוזיאון גוטמן להשאיל את העבודה לתערוכה באפריל 2018 .
גילוי הציור הבלתי מוכר ומשובב-הלב הזה של נחום גוטמן נושא אותנו אל מרפסת יפואית, המשקיפה אל הים, ואל חבורה של חמישה ערבים צעירים, נאים למראה ולבושים בהידור, המסבים בסמוך לפינג’ן וכוסות קפה, תופינים(?) ואבטיח, ומאזינים לשניים מחבריהם המנגנים בחליל ובעוּד. ערבים סטריאוטיפיים, מדומיינים: לכולם אותו פרצוף, כולם משופמים, כולם חובשים תרבושים אדומים. למראה הציור הזה, קשה שלא להיזכר באקוורל נשכח של גוטמן מאותה עת ממש, בו נראים שלושה ערבים צעירים, אף הם סטריאוטיפיים, חבושי תרבושים אדומים ואוחזים ידיים, כאשר לראשון מימין מוט בידו. מה שעלול להיראות תחילה לצופה בוגר-אינתיפדות כשלישייה הערוכה לפרוע ביהודים, מסתבר כ... שלישייה המחוללת את מחול
הדֶבְּקה. אם כן, באקוורל כבציור השמן – חגיגה ערבית. עובדה משמעותית: רוב ציורי הערבים, שצוירו בארץ-ישראל בשנות ה- 20 , ייצגו ערבים ידידותיים ”עושים חיים” – מבלים בנעימים ברגעי פנאי ו/או בחגיגות: ראובן רובין ופנחס ליטבינובסקי ציירו ערבים יושבים בבתי קפה; או סתם מעשנים נרגילות; או משתעשעים במין לונה-פארק מאולתר בכרם זיתים; וכו’. ומה בדבר ציור הפיקניק הערבי (כולל נגינה) שצייר משה קסטל? או הערבים הצעירים (כן, תרבוש אדום ולבוש הדור) הצדים ציפורים בציורי נחום גוטמן? והערבי הצעיר (כן, תרבוש אדום ולבוש הדור) הרוכב על סוס לבן בציור נוסף של גוטמן? והערביות הנוסעות בכרכרה לפרדס, שגם אותן שב גוטמן וצייר? אכן, גם כשגוטמן צייר את הפלאח והפלאחית נחים בשדה, הוא הלבישם בגדי חג. ובאופן ברור ומוצהר, ערביותיו חגגו (את טקסט החתונה הקרב ובא) בציור ”יום חג בפרדסי יפו”. הוא שאמרנו: הערבים מאושרים בציור הארצישראלי. הציור הנוכחי הוא ”קרוב משפחה” של הציור הגוטמני הידוע מ- 1926 , ”נשים על המרפסת”: המרפסת הזו ובה שש הערביות והילדה שאיתן דומה מאד לזו הנשקפת ברקע המרפסת של חמישה הבחורים החוגגים בציורנו הנוכחי. האם אנחנו נמצאים במלון ”בלה ויסטה” על שפת ים יפו? ייתכן מאד, לפי צילומי המלון מאותה עת. מה גם שגוטמן שב ומיקם את ערביו (הפרש על הסוס, הנוסעות בכרכרה) בחזית מלון זה. הוסיפו את תקרובת הקפה והאבטיח המונחת על שולחן עגול זהה בשני הציורים ותודו, שפגישת הנשים (על שרפרף-קש נמוך ומושב מרופד באדום – החוזרים בדיוק בשני הציורים) היא הצד הנקבי של ציורנו הנוכחי. בעצם, נכון יהיה לתלות בתערוכה מוזיאלית את שני הציורים, זה לצד זה, כאישור נוסף למתח הגברי-נשי שבציורי גוטמן מאותו עשור, השלָמה ליפו ערבית יצרית, ארוטית, ולא רק בתוך סוד פרדסיה. ב- 1926 , נזכיר לעצמנו, כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, את רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך, נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארצישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים, ואף להפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ”ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט. הציור הזה הוא תגלית מרגשת.
גדעון עפרת
| מנגנים על המרפסת ביפו, שנות ה- 20 , שמן על בד, 54X65 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן. * רוכש העבודה יתבקש ע״י מוזיאון גוטמן להשאיל את העבודה לתערוכה באפריל 2018 . גילוי הציור הבלתי מוכר ומשובב-הלב הזה של נחום גוטמן נושא אותנו אל מרפסת יפואית, המשקיפה אל הים, ואל חבורה של חמישה ערבים צעירים, נאים למראה ולבושים בהידור, המסבים בסמוך לפינג’ן וכוסות קפה, תופינים(?) ואבטיח, ומאזינים לשניים מחבריהם המנגנים בחליל ובעוּד. ערבים סטריאוטיפיים, מדומיינים: לכולם אותו פרצוף, כולם משופמים, כולם חובשים תרבושים אדומים. למראה הציור הזה, קשה שלא להיזכר באקוורל נשכח של גוטמן מאותה עת ממש, בו נראים שלושה ערבים צעירים, אף הם סטריאוטיפיים, חבושי תרבושים אדומים ואוחזים ידיים, כאשר לראשון מימין מוט בידו. מה שעלול להיראות תחילה לצופה בוגר-אינתיפדות כשלישייה הערוכה לפרוע ביהודים, מסתבר כ... שלישייה המחוללת את מחול הדֶבְּקה. אם כן, באקוורל כבציור השמן – חגיגה ערבית. עובדה משמעותית: רוב ציורי הערבים, שצוירו בארץ-ישראל בשנות ה- 20 , ייצגו ערבים ידידותיים ”עושים חיים” – מבלים בנעימים ברגעי פנאי ו/או בחגיגות: ראובן רובין ופנחס ליטבינובסקי ציירו ערבים יושבים בבתי קפה; או סתם מעשנים נרגילות; או משתעשעים במין לונה-פארק מאולתר בכרם זיתים; וכו’. ומה בדבר ציור הפיקניק הערבי (כולל נגינה) שצייר משה קסטל? או הערבים הצעירים (כן, תרבוש אדום ולבוש הדור) הצדים ציפורים בציורי נחום גוטמן? והערבי הצעיר (כן, תרבוש אדום ולבוש הדור) הרוכב על סוס לבן בציור נוסף של גוטמן? והערביות הנוסעות בכרכרה לפרדס, שגם אותן שב גוטמן וצייר? אכן, גם כשגוטמן צייר את הפלאח והפלאחית נחים בשדה, הוא הלבישם בגדי חג. ובאופן ברור ומוצהר, ערביותיו חגגו (את טקסט החתונה הקרב ובא) בציור ”יום חג בפרדסי יפו”. הוא שאמרנו: הערבים מאושרים בציור הארצישראלי. הציור הנוכחי הוא ”קרוב משפחה” של הציור הגוטמני הידוע מ- 1926 , ”נשים על המרפסת”: המרפסת הזו ובה שש הערביות והילדה שאיתן דומה מאד לזו הנשקפת ברקע המרפסת של חמישה הבחורים החוגגים בציורנו הנוכחי. האם אנחנו נמצאים במלון ”בלה ויסטה” על שפת ים יפו? ייתכן מאד, לפי צילומי המלון מאותה עת. מה גם שגוטמן שב ומיקם את ערביו (הפרש על הסוס, הנוסעות בכרכרה) בחזית מלון זה. הוסיפו את תקרובת הקפה והאבטיח המונחת על שולחן עגול זהה בשני הציורים ותודו, שפגישת הנשים (על שרפרף-קש נמוך ומושב מרופד באדום – החוזרים בדיוק בשני הציורים) היא הצד הנקבי של ציורנו הנוכחי. בעצם, נכון יהיה לתלות בתערוכה מוזיאלית את שני הציורים, זה לצד זה, כאישור נוסף למתח הגברי-נשי שבציורי גוטמן מאותו עשור, השלָמה ליפו ערבית יצרית, ארוטית, ולא רק בתוך סוד פרדסיה. ב- 1926 , נזכיר לעצמנו, כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, את רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך, נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארצישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים, ואף להפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ”ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט. הציור הזה הוא תגלית מרגשת. גדעון עפרת |
