מכירה פומבית 168 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
20.1.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 64:
יוסל ברגנר
|
|
|
נמכר ב: $36,000
מחיר פתיחה:
$
18,000
הערכה:
$25,000 - $35,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
2017 - 1920
עץ הדעת, שנות ה- 40 ,
שמן על עץ, 60X50 ס”מ,
חתום.
בתכניו, בדימוייו ובמכחולו – הציור הזה מצהיר על שייכותו לציורים שצייר יוסל ברגנר באוסטרליה ( 1948-1937 ), וביתר דיוק - במחצית השנייה של שנות ה- 40 . במקביל לציורי הילידים האוסטרליים מוכי העוני, ברגנר צייר במלבורן ציורים ”יהודיים”, בהם שילב פיגורטיביות אקספרסיוניסטית שבנוסח אסכולת פאריז היהודית עם נושאים יהודיים עממיים, הקשורים בזיכרון העיירה ובבחגים, בשירים, באגדות עם, חלקם ביידיש. ”העבר תבע התייחסות, והמגע עם ספרות היידיש על הבד היה כמגע עם נופי הילדות שאבדו.” (כרמלה רובין, ”יוסל ברגנר”, מוזיאון תל-אביב, 2000 , עמ’ 18 ) מהו הרקע המדויק לציור הנוכחי – את זאת קשה לקבוע מסמרות, באשר יוסל כבר אינו עמנו. עם זאת, לאור עיסוקיו המקבילים דאז בסיפורים ושירים יהודיים, ניתן לראות בילד הניצב מתחת לעץ, שבין ענפיו מתרוננים זאטוטים, הד למסופר בסיפורו של י.ל.פרץ, ”טוב”, בו קראנו: ”... ובינתיים מתבונן אני אל האילן, שהאברך עומד בצלו. והנה שונה האילן מכל האילנות שביער.... כולם עדיין אבלים, עוד לא התעוררו משנת החורף, וזה – כולו ירוק, כולו פורח, מבריק ונוצץ, שולח ענפים, פורש אותם ומסוכך לראש האברך.... ובתוך הענפים מקפץ ומדלג קהל ציפורים משוררות, ועונות הן ל’שיר השירים’ של האברך בשמחה רבה ובצהלה...”. כאילו תרגם ברגנר את הציפורים השרות בין ענפי העץ לדמויותיהם של נשמות ילדים. אך, אף יותר מאסוציאציה זו, דומה שהציור הנדון מגיב לשירו העממי של ביאליק (ביידיש, במקור): ”אונטער די גרינינע ביימעלעך”, שתרגומו לעברית חבידי אהרון אשמן כלל את השורות: ”בֵּין הָעֵצִים הַיְּרַקְרַקִּים/ מוֹישֶׁ’לִים שְׁלוֹימֶ’לִים מְשַׂחֲקִים/ כְּנַף מְעִילוֹן וְטַלִּית קְטַנָּה/ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הָרַכִּים הֵמָּה/ קַלִּים מִנּוֹצָה, דַּקִּיק הוּא הַגּוּף/ עוֹד רֶגַע פָּרְחוּ וְיוּכְלוּ לָעוּף/ חִישׁ יַחַטְפוּם רוּחוֹת קַלִּילִים/ כְְּאִלּוּ הָיוּ רַק גּוֹזַלִּילִים.” יודגש: הציור הנוכחי מצויר עם תום מלחמת העולם השנייה ולאחר הטבח ביהודי אירופה בכלל ופולניה בפרט )זו ממנה הונס יוסל הצעיר עם אחותו(. מכאן, שהציור מבכה את השמדת הילדים היהודיים ועורג אל אושר של ילדות אבודה, בית אבוד. בבחינת ילדים חיים-מתים, המשה’לך והשלמה’לך שבענפי העץ מכשירים את הדרך לאותם ציורים עתידיים של ברגנר שיעסקו בקינה על ילדות שנגדעה: אלה הם הציורים משנות השישים ואילך, בהם ילדים ימותו, יוצלבו, או יימלטו מבעד לחלונות בניין.
גדעון עפרת
| עץ הדעת, שנות ה- 40 , שמן על עץ, 60X50 ס”מ, חתום. בתכניו, בדימוייו ובמכחולו – הציור הזה מצהיר על שייכותו לציורים שצייר יוסל ברגנר באוסטרליה ( 1948-1937 ), וביתר דיוק - במחצית השנייה של שנות ה- 40 . במקביל לציורי הילידים האוסטרליים מוכי העוני, ברגנר צייר במלבורן ציורים ”יהודיים”, בהם שילב פיגורטיביות אקספרסיוניסטית שבנוסח אסכולת פאריז היהודית עם נושאים יהודיים עממיים, הקשורים בזיכרון העיירה ובבחגים, בשירים, באגדות עם, חלקם ביידיש. ”העבר תבע התייחסות, והמגע עם ספרות היידיש על הבד היה כמגע עם נופי הילדות שאבדו.” (כרמלה רובין, ”יוסל ברגנר”, מוזיאון תל-אביב, 2000 , עמ’ 18 ) מהו הרקע המדויק לציור הנוכחי – את זאת קשה לקבוע מסמרות, באשר יוסל כבר אינו עמנו. עם זאת, לאור עיסוקיו המקבילים דאז בסיפורים ושירים יהודיים, ניתן לראות בילד הניצב מתחת לעץ, שבין ענפיו מתרוננים זאטוטים, הד למסופר בסיפורו של י.ל.פרץ, ”טוב”, בו קראנו: ”... ובינתיים מתבונן אני אל האילן, שהאברך עומד בצלו. והנה שונה האילן מכל האילנות שביער.... כולם עדיין אבלים, עוד לא התעוררו משנת החורף, וזה – כולו ירוק, כולו פורח, מבריק ונוצץ, שולח ענפים, פורש אותם ומסוכך לראש האברך.... ובתוך הענפים מקפץ ומדלג קהל ציפורים משוררות, ועונות הן ל’שיר השירים’ של האברך בשמחה רבה ובצהלה...”. כאילו תרגם ברגנר את הציפורים השרות בין ענפי העץ לדמויותיהם של נשמות ילדים. אך, אף יותר מאסוציאציה זו, דומה שהציור הנדון מגיב לשירו העממי של ביאליק (ביידיש, במקור): ”אונטער די גרינינע ביימעלעך”, שתרגומו לעברית חבידי אהרון אשמן כלל את השורות: ”בֵּין הָעֵצִים הַיְּרַקְרַקִּים/ מוֹישֶׁ’לִים שְׁלוֹימֶ’לִים מְשַׂחֲקִים/ כְּנַף מְעִילוֹן וְטַלִּית קְטַנָּה/ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הָרַכִּים הֵמָּה/ קַלִּים מִנּוֹצָה, דַּקִּיק הוּא הַגּוּף/ עוֹד רֶגַע פָּרְחוּ וְיוּכְלוּ לָעוּף/ חִישׁ יַחַטְפוּם רוּחוֹת קַלִּילִים/ כְְּאִלּוּ הָיוּ רַק גּוֹזַלִּילִים.” יודגש: הציור הנוכחי מצויר עם תום מלחמת העולם השנייה ולאחר הטבח ביהודי אירופה בכלל ופולניה בפרט )זו ממנה הונס יוסל הצעיר עם אחותו(. מכאן, שהציור מבכה את השמדת הילדים היהודיים ועורג אל אושר של ילדות אבודה, בית אבוד. בבחינת ילדים חיים-מתים, המשה’לך והשלמה’לך שבענפי העץ מכשירים את הדרך לאותם ציורים עתידיים של ברגנר שיעסקו בקינה על ילדות שנגדעה: אלה הם הציורים משנות השישים ואילך, בהם ילדים ימותו, יוצלבו, או יימלטו מבעד לחלונות בניין. גדעון עפרת |
