כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 69:
יוסל ברגנר
|
|
|
נמכר ב: $19,000
מחיר פתיחה:
$
9,000
הערכה :
$12,000 - $18,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
2017 - 1920
בלה,
שמן על בד, 60X73 ס”מ,
חתום. מתואר מאחור.
מקור: אוסף פירון.
עצוב גורלם של ילדים בציורי יוסל ברגנר. מאז ציורו מ- 1956 , ”מוות במשפחה”, בו נשקפו מבעד לחלונות פניהם של בני משפחה עגומים, חזר הדימוי של האם האוחזת בזרועותיה את בנה המת. כך גם, למשל, בציור ”קדושים” מ- 1961 . ה”פּיאֶטָה” היהודית הזו של ברגנר – מות הבן - ביטאה תחושה עמוקה של ילדות שמתה, ילדותו שלו בוורשה, שממנה (ומהוריו) הודח עם אחותו ב- 1937 , שעה שהשניים נשלחו לבדם למלבורן שבאוסטרליה. מאז ואילך, לא חדל ברגנר לזהות את עצמו עם דמותו של ילד או ילדה מלנכוליים, שגם התגלו לא אחת כליצנים עצובים (”ליצן קטן”,1958 ). בתור שכאלה, לבושים בבגדי ליצן, הם התגלגלו לתקופתו ה”סוריאליסטית” (לכאורה) של הצייר, כאשר הסבו עם משפחתם לשולחן בלב סבך ירוק ואכלו פרפרים ( 1965 ), או ”צדו” ציפורים מעץ בלב נוף צחיח ( 1963 ) ועוד. שוב ושוב, פגשנו בהם ובבני משפחתם בסצנות אבסורדיות אך פיוטיות מאד, מבטאים את תחושת הפליט העקור, האבוד בחלד, קורבן של גורל חסר פשר. כך, בין הציורים, בלט בד גדול-מידות המייצג ילד-ליצן צלוב (נסים אלוני ב- 1981 : ”הוא צייר את הליצן בדמות הצלוב, נקי, ללא ספיחים, גם בממדים הגדולים האלה, וכובע הליצנים מסתיר עוד יותר את סבלו.”). עתה, בציור הנוכחי מ- 1969 (שרוח ציורי מאגריט נחה עליו), אנחנו פוגשים בבלה (כך קרא ברגנר לציורו), ילדה התולה בנו מבט חזיתי נוגה, ניצבת לרקע ים ושמים, כאשר אבנים גדולות צונחות מעליה ממרומים. אלו הן אבנים מסותתות, אבני בית שחרב, אך הן גם אבני עונשין הניתכות משמים ללא סיבה. אך, נשים לב, הילדה אינה רק קורבן טראגי של גורל מטאפיזי עיוור, שכפה עליה חורבן ביתו, בדידות ואבדון: שכן, בלה גם אוחזת באחת האבנים, כמי שמחזיקה בזיכרון ביתה ואולי גם כמי שמשלימה עם מר-גורלה כפליטה, גם אם שתיקת הים והשמים שמאחוריה אינה מבשרת לה ישועות. בימים אלה של זוועות טביעתם של מאות ואלפי פליטים סוריים ואפריקאיים בים התיכון, לציור זה של ברגנר רלוונטיות חזקה מתמיד. אלא, שאצלו, אפילו לא חוף רחוק של אירופה גואלת ממתין לילדה באופק. כי, אצל ברגנר כמו אצל ברגנר: לנדודי הפליט אין סוף.
גדעון עפרת
| בלה, שמן על בד, 60X73 ס”מ, חתום. מתואר מאחור. מקור: אוסף פירון. עצוב גורלם של ילדים בציורי יוסל ברגנר. מאז ציורו מ- 1956 , ”מוות במשפחה”, בו נשקפו מבעד לחלונות פניהם של בני משפחה עגומים, חזר הדימוי של האם האוחזת בזרועותיה את בנה המת. כך גם, למשל, בציור ”קדושים” מ- 1961 . ה”פּיאֶטָה” היהודית הזו של ברגנר – מות הבן - ביטאה תחושה עמוקה של ילדות שמתה, ילדותו שלו בוורשה, שממנה (ומהוריו) הודח עם אחותו ב- 1937 , שעה שהשניים נשלחו לבדם למלבורן שבאוסטרליה. מאז ואילך, לא חדל ברגנר לזהות את עצמו עם דמותו של ילד או ילדה מלנכוליים, שגם התגלו לא אחת כליצנים עצובים (”ליצן קטן”,1958 ). בתור שכאלה, לבושים בבגדי ליצן, הם התגלגלו לתקופתו ה”סוריאליסטית” (לכאורה) של הצייר, כאשר הסבו עם משפחתם לשולחן בלב סבך ירוק ואכלו פרפרים ( 1965 ), או ”צדו” ציפורים מעץ בלב נוף צחיח ( 1963 ) ועוד. שוב ושוב, פגשנו בהם ובבני משפחתם בסצנות אבסורדיות אך פיוטיות מאד, מבטאים את תחושת הפליט העקור, האבוד בחלד, קורבן של גורל חסר פשר. כך, בין הציורים, בלט בד גדול-מידות המייצג ילד-ליצן צלוב (נסים אלוני ב- 1981 : ”הוא צייר את הליצן בדמות הצלוב, נקי, ללא ספיחים, גם בממדים הגדולים האלה, וכובע הליצנים מסתיר עוד יותר את סבלו.”). עתה, בציור הנוכחי מ- 1969 (שרוח ציורי מאגריט נחה עליו), אנחנו פוגשים בבלה (כך קרא ברגנר לציורו), ילדה התולה בנו מבט חזיתי נוגה, ניצבת לרקע ים ושמים, כאשר אבנים גדולות צונחות מעליה ממרומים. אלו הן אבנים מסותתות, אבני בית שחרב, אך הן גם אבני עונשין הניתכות משמים ללא סיבה. אך, נשים לב, הילדה אינה רק קורבן טראגי של גורל מטאפיזי עיוור, שכפה עליה חורבן ביתו, בדידות ואבדון: שכן, בלה גם אוחזת באחת האבנים, כמי שמחזיקה בזיכרון ביתה ואולי גם כמי שמשלימה עם מר-גורלה כפליטה, גם אם שתיקת הים והשמים שמאחוריה אינה מבשרת לה ישועות. בימים אלה של זוועות טביעתם של מאות ואלפי פליטים סוריים ואפריקאיים בים התיכון, לציור זה של ברגנר רלוונטיות חזקה מתמיד. אלא, שאצלו, אפילו לא חוף רחוק של אירופה גואלת ממתין לילדה באופק. כי, אצל ברגנר כמו אצל ברגנר: לנדודי הפליט אין סוף. גדעון עפרת |
תפריט נגישות
