נחום גוטמן
1980 - 1898

1980 - 1898

הטיילת בטבריה, 1950 , שמן על בד, 38X46 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן. הטיילת של טבריה, משמע הרציף של שפת הכינרת, שימש יעד אמנותי אהוד ביותר על נחום גוטמן, אשר במהלך ביקוריו הלא-נדירים בקריית-האמנים בצפת (מאז 1946 ולתוך שנות ה- 60 ), היה יורד לטבריה, לא אחת ביחד עם שמשון הולצמן, מצייר אקוורלים של הווי הרציף – דייגים, מבלים בבית קפה, סועדים במסעדת דגים, בניין הבזלת הדו-קומתי שבקרן הרציף (גוטמן והולצמן גם ציירו ממרפסתו שבקומה העליונה) וכו’. המוני אקוורלים יצר גוטמן, שם בטיילת של הכינרת, שהפכה מוקד למבע אידילי של שלווה ונחת, הרמוניה מושלמת של אדם ונוף. ראוי אפוא להעמיד את הציור הנוכחי במחיצת האקוורל, ”על שפת ים כינרת” מ- 1949 , בו יושב גבר במקטורן על שפת הרצף, פניו אל האגם, כשהוא אוחז בחוט-דייג וגבו אל שולחן ועליו מפה וצמד בקבוקים. או, ציור השמן, ”הטיילת בטבריה” מ- 1954 , בו חוזרת אותה דמות בסמוך לשורת מבלים בבית קפה לאורך הרציף ומנגד לאגם, בואך אותו בית-בזלת דו-קומתי. ורוד, תכלת, מכחול קליל, אור אביבי, אגם רגוע – כולם תומכים בסגנונו הידידותי של גוטמן, שעלה על נתיב ראול דופי ואשר מבקש לאשר ציור של נועם וטוב, ברוח הנוסחה המפורסמת של אנרי מאטיס: ”מה שאני חולם עליו הוא אמנות של איזון, של טוהר ושלווה, חפה מתוכן מטריד ומדכא, (...) בעלת השפעה מרככת ומרגיעה על הנפש, משהו בדומה לכורסה טובה הגורמת לפורקן העייפות הגופנית.” נחום גוטמן הוא, מבחינה זו, המאטיס העברי שבטעם דופי. ראו בציור הנוכחי את האיש הקרח והשמנמן, בעל בעמיו, לבוש חגיגי (נעליים לבנות, חולצה לבנה, מקטורן כחול), מתרווח לו על כיסאו אשר על הטיילת, גביע יין אדום בימינו, דג מטוגן ממתין בצלחת על שולחנו בסמוך לבקבוק המשקה. גוטמן מסגנן ובולם-משהו בצבעי השמן את הספונטאניות של האקוורלים, אך שומר על הקלילות (וראו את הכיסא השמאלי, העשוי נקודות נטולות משקל): רגע של אושר, ציור של אושר. סביר, שיום שבת הוא היום, וגם הגברת המהודרת שמאחורי גיבורנו הגיעה לגמוע משלוות הזמן והמקום. הכינרת שקטה, קימורי ההרים ברקע – רמת הגולן – אינם מסגירים שום שמץ של אימה סורית, ואף להפך – תורמים לרכות הכללית. גן-עדן. גדעון עפרת