מכירה פומבית 168 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
20.1.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 79:
לודוויג בלום
|
נמכר ב: $19,000
מחיר פתיחה:
$
10,000
הערכה:
$15,000 - $20,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על מחיר הפריט המלא והעמלה
1974 - 1891
אגרטל פרחים, 1938 ,
שמן על בד, 101X127 ס”מ,
חתום ומתוארך.
מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ מירה חן, נכדת האמן.
לודוויג בלום, שנודע בהתמחותו בציורי נוף, יצר גם מספר ציורים של זרי פרחים באגרטל. בתערוכתו המקפת ב”בית התפוצות” (רמת-אביב, 2009 ) הוצגו שני ציורים פרחים מ- 1944 – ”אגרטל עם חרציות” ו”אגרטל עם ורדים”. ציורי פרחים היו (ואפשר שעודם) אטרקטיביים במיוחד בעבור קוני תמונות, ובלום - שהיה מהנדירים באמני דורו בישראל שהתפרנסו אך ורק ממכירת ציורים – לא ראה פסול בהיענות לקהלו. שהרי, אדם ידידותי מאד היה. הציור הנוכחי הוא אחד מתוך שני ציורי פרחים באגרטל שצייר בלום ב- 1938 , אך הוא בולט בייחודו בשפע התפרחת המגוונת שבו. את זו מיקם הצייר במרכז הבד, תוך שמבסס את יציבות הקומפוזיציה באמצעות מעוין השולחן, שמשני עבריו צמד מרובעים סימטריים – האחד של מערכת החימום החשמלית והשני של הקמין. הייתה זו תחבולה קבועה של בלום: תשתית שולחן עגול לאגרטל החרציות, או בסיס אגרטל קונוסי במרכז מלבן-שולחן, או שוב – מעוין שולחן. וכך, על הבסיסים ההנדסיים של הציור הנוכחי מיקם בלום את ה”מניפה” הגדולה והססגונית להפליא של הפרחים. שפע שכזה מעולם לא נראה ולא ייראה בציורי הפרחים של הצייר: שושנים צחורות, חרציות, לוע-הארי, כריזנטמות ועוד ועוד – פרחים החורגים בהמוניהם מכושר הזיהוי של החתום מטה. סביר, שמדובר בזר שהצייר ליקט והרכיב במיוחד לצורך ציורו, בבחינת אתגר מורכב במיוחד. שהרי, לעומת זר החרציות הצנוע, או זר הוורדים (שישה-שבעה) מ- 1944 , ואפילו בהשוואה לזר האחר שצויר ב- 1928 (כ- 35 פרחים), לפנינו קרוב למאה פרחים! תאמרו: חגיגה של פריחה, אביב, ארוס, שחוגג האמן הצעיר בן ה- 47 . ברם, בלום, שזכר היטב את ציורי הפרחים שראה ב”רייקסמוזיאום” שבאמסטרדם, קודם לעלייתו ארצה ב- 1923 , חרג מהימנעותו המפורסמת מסימני כאב וצער, ובסגנון הפרחים האלגוריים ההם מהמאה ה- 17 , הוסיף לציורו גם אי-אלה פרחים שנשרו על השולחן, מעין הד ל”ואניטס” (הבל הבלים) של אשליות החיים הטובים. ועם זאת, האופטימיות הבלומית מנצחת: השמחה הפרחונית פורצת פריצה בארוקית, כשהיא נתמכת בעבודת מכחול רוגשת ברקע, מה שהודגש עוד יותר בציור הפרחים האחר מ- 1928 . וכך, יותר מאשר ציור בנאלי של פרחים, לפנינו קריאת ”הללויה!” לתעצומות החיים, יופיים וחושניותם, תשובת האמן ל- ”ממנטו מורי” (זכרו את המוות”) המסומל בפרח שנשר.
גדעון עפרת
אגרטל פרחים, 1938 , שמן על בד, 101X127 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ מירה חן, נכדת האמן. לודוויג בלום, שנודע בהתמחותו בציורי נוף, יצר גם מספר ציורים של זרי פרחים באגרטל. בתערוכתו המקפת ב”בית התפוצות” (רמת-אביב, 2009 ) הוצגו שני ציורים פרחים מ- 1944 – ”אגרטל עם חרציות” ו”אגרטל עם ורדים”. ציורי פרחים היו (ואפשר שעודם) אטרקטיביים במיוחד בעבור קוני תמונות, ובלום - שהיה מהנדירים באמני דורו בישראל שהתפרנסו אך ורק ממכירת ציורים – לא ראה פסול בהיענות לקהלו. שהרי, אדם ידידותי מאד היה. הציור הנוכחי הוא אחד מתוך שני ציורי פרחים באגרטל שצייר בלום ב- 1938 , אך הוא בולט בייחודו בשפע התפרחת המגוונת שבו. את זו מיקם הצייר במרכז הבד, תוך שמבסס את יציבות הקומפוזיציה באמצעות מעוין השולחן, שמשני עבריו צמד מרובעים סימטריים – האחד של מערכת החימום החשמלית והשני של הקמין. הייתה זו תחבולה קבועה של בלום: תשתית שולחן עגול לאגרטל החרציות, או בסיס אגרטל קונוסי במרכז מלבן-שולחן, או שוב – מעוין שולחן. וכך, על הבסיסים ההנדסיים של הציור הנוכחי מיקם בלום את ה”מניפה” הגדולה והססגונית להפליא של הפרחים. שפע שכזה מעולם לא נראה ולא ייראה בציורי הפרחים של הצייר: שושנים צחורות, חרציות, לוע-הארי, כריזנטמות ועוד ועוד – פרחים החורגים בהמוניהם מכושר הזיהוי של החתום מטה. סביר, שמדובר בזר שהצייר ליקט והרכיב במיוחד לצורך ציורו, בבחינת אתגר מורכב במיוחד. שהרי, לעומת זר החרציות הצנוע, או זר הוורדים (שישה-שבעה) מ- 1944 , ואפילו בהשוואה לזר האחר שצויר ב- 1928 (כ- 35 פרחים), לפנינו קרוב למאה פרחים! תאמרו: חגיגה של פריחה, אביב, ארוס, שחוגג האמן הצעיר בן ה- 47 . ברם, בלום, שזכר היטב את ציורי הפרחים שראה ב”רייקסמוזיאום” שבאמסטרדם, קודם לעלייתו ארצה ב- 1923 , חרג מהימנעותו המפורסמת מסימני כאב וצער, ובסגנון הפרחים האלגוריים ההם מהמאה ה- 17 , הוסיף לציורו גם אי-אלה פרחים שנשרו על השולחן, מעין הד ל”ואניטס” (הבל הבלים) של אשליות החיים הטובים. ועם זאת, האופטימיות הבלומית מנצחת: השמחה הפרחונית פורצת פריצה בארוקית, כשהיא נתמכת בעבודת מכחול רוגשת ברקע, מה שהודגש עוד יותר בציור הפרחים האחר מ- 1928 . וכך, יותר מאשר ציור בנאלי של פרחים, לפנינו קריאת ”הללויה!” לתעצומות החיים, יופיים וחושניותם, תשובת האמן ל- ”ממנטו מורי” (זכרו את המוות”) המסומל בפרח שנשר. גדעון עפרת |
