|
ЛОТ 325:
עמנואל רונקין ציורים ורישומים מהדורה שניה 1970
далее...
|
|
|
Стартовая цена:
$
5
Комиссия аукционного дома: 17%
|
עמנואל רונקין ציורים ורישומים מהדורה שניה 1970
ספריית פועלים ועל המשמר
כריכה קשה 61 עמודים
אודות האמן:
נולד ביום כ"ו בתמוז תש"א (21.7.1941) בקיבוץ כפר-מסריק. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בקיבוצו. בגיל צעיר הראה כשרונות לציור והוריו שלחוהו אל הצייר מרסל ינקו ללמוד את אמנות הרישום בסמינר "ארנים;" כן למד מפי הצייר צבי מאירוביץ את אמנות הציור בשמן. היה מעוניין מלבד הציור בספרות יפה, בתנ"ך, בפילוסופיה ובתולדות ישראל והירבה לקרוא בהם. הוא השתתף בתערוכות צעירים וזכה בפרס ההסתדרות. כן קיבל פרס כבוד מטעם "קרן נורמן". באוקטובר 1960 גויס לצה"ל והוצב לחיל-השריון. לאחר גמרו את השירות הסדיר חזר למשק עצמו ועבד בענף-המטעים ולאחר העבודה עסק בציור הקרוב ללבו. אביו כותב עליו כדלהלן: "הוא אהב את החיים והיה צוהל משמחה בכל פעם שהצליח "לברוא" תמונה שנשאה חן בעניו ועם זה קיננה בו גם פסימיות עמוקה ואיזו ספקנות בנוגע לגורלו של אדם ובייחוד לגורלו של צעיר יהודי בארץ ובעולם הזה. ביצירתו, שבקעה מלבו, בייחוד בשנים האחרונות, כמעיין המתגבר... הוא חיפש את רוח המזרח, רוח ארץ הקדם, את הדמיון למלאכת הצורף, מעשה כסף וזהב, ריקמת אור וצל. עמנואל היה משורר בצבע, הוא חי את הצבע". אביו ממשיך לספר כי לפני גישתו אל כן-הציירים נהג לקרוא באחד מספרי השירה האהובים עליו או באחד מספרי הפילוסופיה, כדי "לשאוב השראה", כפי שהיה אומר, ויחד עם שפע האור אשר יצק בבדים שלו היה בהם תמיד גם עצב כי חש שהחיים מלאים צער. הוא ידע ככל יוצר-אמן, כי יצירות טובות נבראות רק ב"רוח הקודש". אחרי שחרורו מן הצבא היה נקרא למילואים מדי פעם. בימי במתיחות שלפני מלחמת ששת הימים מספר אביו ברשימה עליו, לאחר ערב מלא עליצות בחוג המשפחה נקרא עמנואל לדגל. לפני צאתו לכביש נפרד מאמו ומאחותו. במכתבו האחרון למשפחה שנכתב למחרת הקרב הראשון ביקש שהתנ"ך שלו יישלח לו, כי הוא דרוש לו - כך כתב - "לקיום המורל". באותו מכתב הביע את רצונו העז: "מי יתן וכבר תיגמר המלחמה - וההרג הזה..." הוא השתתף בשני ימי הקרב בכונתילה ויצא מהם בשלום וב7- ביוני עבר צפונה. הוא נלחם כטנקיסט והוכיח את אומץ-לבו ואת נכונותו להקרבה בעברו את הגבול באיזור הצפון לעבר מוצב-קלעה; זה היה ביום החמישי לקרבותיה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), ובקרב ההוא נפל. הובא למנוחת-עולמים בקיבוצו כפר-מסריק. בעזבונו נמצאות למעלה ממאה תמונות-שמן ומאות רישומים וליטוגרפיות. עבודותיו ראו אור בפירסומים שונים (כגון "גזית", "חותם" ו"הדים"). יצירותיו (תמונות-שמן ורישומים) הוצגו בראשית סיון תשכ"ח במוסיאון תל-אביב, בניסן תשכ"ט במוסיאון חיפה ובניסן תש"ל הוצגו בתערוכה מיוחדת בית "יד לבנים" על-ידי הוועדה לחגיגות יום-העצמאות באותה שנה כאחד ממפעלי הזכרון של הנופלים. עלון קיבוץ כפר-מסריק "הד הנעשה" הופיע במלאות "שלושים" לנפלו ולנפול אברהם צ'יפסר. בחוברת 53" מהם", שהוציא הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במערכה, הוקדש עמוד לתולדותיו. בפברואר 1969 הוציאה לאור ספריית פועלים ו"על המשמר" אלבום אמנותי מציוריו ורישומיו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות- ישראל - "גוילי אש", חלק ד' - הובא מעזבונו.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
ספריית פועלים ועל המשמר
כריכה קשה 61 עמודים
אודות האמן:
נולד ביום כ"ו בתמוז תש"א (21.7.1941) בקיבוץ כפר-מסריק. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בקיבוצו. בגיל צעיר הראה כשרונות לציור והוריו שלחוהו אל הצייר מרסל ינקו ללמוד את אמנות הרישום בסמינר "ארנים;" כן למד מפי הצייר צבי מאירוביץ את אמנות הציור בשמן. היה מעוניין מלבד הציור בספרות יפה, בתנ"ך, בפילוסופיה ובתולדות ישראל והירבה לקרוא בהם. הוא השתתף בתערוכות צעירים וזכה בפרס ההסתדרות. כן קיבל פרס כבוד מטעם "קרן נורמן". באוקטובר 1960 גויס לצה"ל והוצב לחיל-השריון. לאחר גמרו את השירות הסדיר חזר למשק עצמו ועבד בענף-המטעים ולאחר העבודה עסק בציור הקרוב ללבו. אביו כותב עליו כדלהלן: "הוא אהב את החיים והיה צוהל משמחה בכל פעם שהצליח "לברוא" תמונה שנשאה חן בעניו ועם זה קיננה בו גם פסימיות עמוקה ואיזו ספקנות בנוגע לגורלו של אדם ובייחוד לגורלו של צעיר יהודי בארץ ובעולם הזה. ביצירתו, שבקעה מלבו, בייחוד בשנים האחרונות, כמעיין המתגבר... הוא חיפש את רוח המזרח, רוח ארץ הקדם, את הדמיון למלאכת הצורף, מעשה כסף וזהב, ריקמת אור וצל. עמנואל היה משורר בצבע, הוא חי את הצבע". אביו ממשיך לספר כי לפני גישתו אל כן-הציירים נהג לקרוא באחד מספרי השירה האהובים עליו או באחד מספרי הפילוסופיה, כדי "לשאוב השראה", כפי שהיה אומר, ויחד עם שפע האור אשר יצק בבדים שלו היה בהם תמיד גם עצב כי חש שהחיים מלאים צער. הוא ידע ככל יוצר-אמן, כי יצירות טובות נבראות רק ב"רוח הקודש". אחרי שחרורו מן הצבא היה נקרא למילואים מדי פעם. בימי במתיחות שלפני מלחמת ששת הימים מספר אביו ברשימה עליו, לאחר ערב מלא עליצות בחוג המשפחה נקרא עמנואל לדגל. לפני צאתו לכביש נפרד מאמו ומאחותו. במכתבו האחרון למשפחה שנכתב למחרת הקרב הראשון ביקש שהתנ"ך שלו יישלח לו, כי הוא דרוש לו - כך כתב - "לקיום המורל". באותו מכתב הביע את רצונו העז: "מי יתן וכבר תיגמר המלחמה - וההרג הזה..." הוא השתתף בשני ימי הקרב בכונתילה ויצא מהם בשלום וב7- ביוני עבר צפונה. הוא נלחם כטנקיסט והוכיח את אומץ-לבו ואת נכונותו להקרבה בעברו את הגבול באיזור הצפון לעבר מוצב-קלעה; זה היה ביום החמישי לקרבותיה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), ובקרב ההוא נפל. הובא למנוחת-עולמים בקיבוצו כפר-מסריק. בעזבונו נמצאות למעלה ממאה תמונות-שמן ומאות רישומים וליטוגרפיות. עבודותיו ראו אור בפירסומים שונים (כגון "גזית", "חותם" ו"הדים"). יצירותיו (תמונות-שמן ורישומים) הוצגו בראשית סיון תשכ"ח במוסיאון תל-אביב, בניסן תשכ"ט במוסיאון חיפה ובניסן תש"ל הוצגו בתערוכה מיוחדת בית "יד לבנים" על-ידי הוועדה לחגיגות יום-העצמאות באותה שנה כאחד ממפעלי הזכרון של הנופלים. עלון קיבוץ כפר-מסריק "הד הנעשה" הופיע במלאות "שלושים" לנפלו ולנפול אברהם צ'יפסר. בחוברת 53" מהם", שהוציא הקיבוץ הארצי לזכר חבריו שנפלו במערכה, הוקדש עמוד לתולדותיו. בפברואר 1969 הוציאה לאור ספריית פועלים ו"על המשמר" אלבום אמנותי מציוריו ורישומיו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות- ישראל - "גוילי אש", חלק ד' - הובא מעזבונו.
