נ נח נחמ נחמן מאומן: ה"פתק" הקדוש, בכתב ידו של "בעל הפתק" הצדיק רבי ישראל דב אודסר זיע"א – סגולה לשמירה ולישועה – ...

נ נח נחמ נחמן מאומן: ה"פתק" הקדוש, בכתב ידו של "בעל הפתק" הצדיק רבי ישראל דב אודסר זיע"א – סגולה לשמירה ולישועה – יחיד בעולם!

סגולה לכל הישועות: ה"פתקא" המפורסמת כתובה בכתב ידו של מי שקיבל וחשף אותה, הצדיק רבי ישראל דב אודסר זיע"א, עם החתימה המפורסמת: "נ נח נחמ נחמן מאומן".
הפתק המקורי, שהתגלה בשנת תרפ"ב (1922) כבר לא קיים כיום (הוא נשרף על ידי אלמוני בשנת תשס"א). לפנינו העתקה מקורית של "הפתקא" בכתב ידו של רבי ישראל דב אודסר.
לא ידוע על העתקה נוספת של "הפתקא" בכתב ידו, וככל הנראה לפנינו עותק יחיד בעולם של "הפתקא" בכתב ידו!
מאז פרסומו של הפתק, הפכה החתימה: "נ נח נחמ נחמן מאומן" לסיסמה אדירה שאין דומה לה, המופצת באמצעים רבים.
בעל ה"פתק"
רבי ישראל דב אודסר (תרמ"ו-תשנ"ה) היה מזקני חסידי ברסלב בדור הקודם, ומי שהיה צינור להעברת תורת רבי נחמן ותלמידו רבי נתן אל דורנו. לא רק כתבי היד עברו אצלו (כולל אלו שטרם פורסמו עד היום!) אלא גם המסורות שבע"פ מדמויות ההוד של החסידות – רבות מהן נשתמרו על ידו. הוא ינק את תורת מוהר"ן מפיו של רבו המובהק, איש הפלא רבי ישראל קרדונר זיע"א, אשר היה תלמידו המובהק של רבי משה ברסלבר, תלמידו של מוהרנ"ת.
רבי ישראל דב היה דמות מושלמת של חסיד ברסלב אמיתי. כששאלו את זלמן שז"ר (שכיהן אז כשר החינוך, ולימים היה נשיא מדינת ישראל) על מה ראה להידבק דווקא ברב אודסר וללמוד ממנו, היה אומר: "חיפשתי דמות של חסיד אמיתי, ומצאתי אותו".
כשהיה נכנס רבי ישראל ל"שול" במאה שערים, היו קמים לכבודו גדולי החסידים. אולם בעיני העולם הרחב הוא היה נראה כאיש פשוט בתכלית. רק מי שהכירו מקרוב ידע על גדלותו המיוחדת בתורה, אותה השתדל להסתיר כל ימיו, גם מבני משפחתו. צניעותו וענוותנותו היו באופן שאין דומה לו. כל ימיו ברח מפני הכבוד כמו מאש.
רבי ישראל היה בעל רוח הקודש. לעיתים היה מדבר על גלגולי נשמות ועניינים נשגבים. חסידיו מספרים על מופתים רבים שעשה, והכל בהשקט ובענווה מופלגת.
גודל התלהבותו ודבקותו בתפילה אין לשער. היה מרבה בהתבודדויות ביערות לילות שלמים. וכל ימיו היה מחזק על עניין התפילה וההתבודדות, באומרו: "כל העולם חושבים שמי שעוסק בתפילה הוא עם הארץ, חושבים שהעיקר הוא להיות למדן ומפורסם, אבל תפילה עולה על הכל". גם כשהיה מברך ברכה קצרה ושגרתית, כמו למשל לפני האוכל, היה עושה זאת בדביקות עצומה. כל מעשיו נבעו מתוך אמונתו היוקדת ועבודתו במסירות עצומה.
את כל חייו, 106 שנים, הקדיש רבי ישראל להפצת תורת מוהר"ן מברסלב, במסירות נפש אדירה. קירב עשרות אנשים חשובים ליראת שמים וקיום מצוות, על ידי תורת רבו, והשקיע בכך את כל כוחותיו. גם את הדברים היקרים לו ביותר, מסר בשביל לחזק אחרים. כשביקשו ממנו חסידים בפולין את ספרי מוהר"ן, שלח להם את העותקים הנדירים והחשובים שהיו ברשותו. הספרים לא חזרו אליו, הם אבדו בשואה.
רבי ישראל התכתב עם רבנים מפורסמים וכן עם מנהיגי ציבור וגדולי הסופרים, והשתדל לקרבם ליראת שמים. לסוף ימיו החל לכתת רגליו בחו"ל וגייס כספים להקמת בית דפוס בו ידפיסו את ספרי מוהר"ן ברבבות עותקים ובשפות שונות. הוא טרח והתייגע למרות גילו המבוגר (בן תשעים) וקירב יהודים רבים שיעזרו לו בתוכנית זו. בצוואתו כתב "כל רכושי, כל ממוני הנשאר בידיי, הרי אני מקדיש לדפוס למען הוצאת ספרי רבינו" ואכן מינה שלושה מאנשיו שיקימו קרן ועמותה ויתמסרו אליה בכל כוחם, למען אשר יפיצו ויוציאו ספרי רבי נחמן ללא רווח. הקרן נקראת כיום על שמו "קרן רבי ישראל דב אודסר", והיא למעשה מפעל ההפצה הגדול ביותר בעולם להפצת תורת רבי נחמן. עד עתה הודפסו למעלה משבעה מיליון ספרים שהופצו בכל העולם.
סיפור התגלות ה"פתק"
היה זה בשנת תרפ"ב [1922]. ביום י"ז בתמוז, שהינו יום צום, נפל רבי ישראל דב אודסר למרה שחורה לאחר שאכל קודם התפילה מחמת חולשת גופו. כשראו חבריו בישיבה שהוא בדיכאון, התלוצצו על תורת ברסלב. "זה הסוף של כל הברסלבים", צחקו עליו. רבי ישראל ששמע זאת חשש שיגרם חילול השם על ידו, ועצבותו התגברה עוד יותר.
לאחר ששה ימים בהם שכב בעצבות, סיפר לימים רבי ישראל, "היתה לי התבודדות, והתפללתי להשם יתברך: ריבונו של עולם, ראה את המצב שלי, אני רוצה לשוב בתשובה. תרפא אותי ותוציא אותי מהעצבות הזאת. ואז נכנסה במוחי מחשבה תקיפה, שאומרת לי: תכנס לחדר שלך, תפתח את ארון הספרים, ותיתן ידך על איזה ספר ותוציא אותו, ותפתח אותו, ושמה תמצא רפואה לנפשך".
רבי ישראל התייחס ברצינות לקול הקורא בתוכו. הוא נאזר בגבורה, התרומם מהספסל עליו שכב בבית הכנסת, והלך לו לחדרו, כאשר דיבר אליו הקול. שם פתח את הארון, שלף מהמדף ספר אקראי. התברר שהיה זה הספר ליקוטי הלכות. בדיוק במקום בו נפתח הספר היה מונח פתק עתיק, הממוען אל "תלמידי היקר", ובו החתימה "נ נח נחמ נחמן מאומן".
נקל לתאר את גודל התפעמותו האדירה כשהוא קורא את תוכן הפתק: "נהניתי מאוד מעבודתך". היה ברור לו שיד אדם לא היתה מעורבת בפתק זה. הוא האמין שהמכין מצעדי גבר, אשר לא עביד ניסא לשקרא, הוא שעורר אותו לילך ממשכבו אל הפתק אשר הראהו באורח פלא.
לימים סיפר שתיכף כשהחלק לקרוא בפתק קיבל התחזקות שלא קיבל עד אז משום דיבור מספרי מוהר"ן. ומאז, בכל פעם שעבר עליו מה שעבר, היה לוקח את הפתק וקורא אותו, והיתה נמשכת עליו הישועה.
מגודל שמחתו הגדולה כמעט שלא אכל במשך כמה ימים. עצם קבלת פתק-הניחומים מרבו, ובמיוחד התוכן הפלאי הרשום בו, הכניסו בו חיות מיוחדת.
עד סוף ימיו היה מתבטא רבי ישראל בשבחים מופלגים על מעלת הפתק. מעבר לבשורה האישית שהוא ראה בפתק ששלח לו רבו, הוא החשיב אותו כמכתב חיזוק כללי מאת רבי נחמן לכל אחד מישראל. וכך אמר: "יש בפתק כוח של התחזקות שהוא מרים את האדם מתכלית הירידה לתכלית העליה".
מעבר לכך, גילה רבי ישראל שיש בתוכן הפתק תורה עליונה מאוד. בין היתר אמר: "הפתק עוד יתגלה ויתגלה, אך ישאר סוד". ולעיתים היה מלמד סודות הגנוזים במילות הפתק, על פי תורת הקבלה.
בתחילה לא גילה הרב אודסר על הפתק, אלא רק למעט מחבריו הקרובים ביותר, בהם הגה"צ רבי שלמה וקסלר, אשר התייחסו אליו בחשיבות רבה.
רק כעבור עשרות שנים, בהגיעו לגיל שמונים, גילה הרב אודסר את הפתק לעולם הרחב. בשנת תשמ"ג קיבל גם הסכמה מיוחדת מרבי משה פיינשטיין זצ"ל מגדולי הפוסקים בדור, בה כתב בין היתר שמדובר ב"פתק סודי, דבר נפלא מאוד". בפגישה שהיתה ביניהם התבטא הרב פיינשטיין בהערצה על הפתק. קודם שיצאו רבי ישראל ואנשיו מחדרו של הרב פיינשטיין, קם הרב והרכין ראשו לפני רבי ישראל וביקש שיברכו, וברכו רבי ישראל בברכת כהנים.
כלפי אותם המקלים ראש בפתק, שטענו שכביכול אחד מחבריו לישיבה כתב אותו מתוך ליצנות, היה אומר רבי ישראל: "אני לא צריך להביא עדים, ולא צריך הסכמות .הפתק הוא עד לעצמו. רואים שלא בן אדם כתב את הפתק, לפי הלשון ולפי הכתב".
לפני שנים ספורות התגלה מכתב של מוהר"ן מברסלב, שכתב לבתו, עליו הוא חותם את שמו: "נחמן מאומאן", ולא "נחמן בן רבי שמחה", כפי שהיה רגיל תמיד, וכפי שמופיע בשאר מכתביו שהתפרסמו עד כה. הוי אומר שאכן רבי נחמן ייחס עצמו לעיר אומן, ולא לברסלב, מה שעד היום לא היה ידוע כלל, בוודאי לא בעת מציאת הפתק בשנת תרפ"ב.
ואמר רבי ישראל: "השם המיוחד "נ נח נחמ נחמן מאומן" הוא עניין סודי מכל העולם, ועל ידי הזכרתו ממתיקים את כל הצרות והדינים, ומהפך את כל הרע לטוב. זה המפתח לכל הרפואות ולכל הישועות ולכל מה שצריכים. השם הקדוש הזה מסוגל לאדם לכל הדרוש לו, בגשמיות וברוחניות".
רבי ישראל היה מספר סיפורי מופת רבים על ניסים ומופתים גלויים שנראו בזכות שהחזיקו אצלם העתקה או צילום של הפתק הקדוש. ואכן רבים האנשים כיום המעידים על ניסים וישועות שהתרחשו להם בזכות הפתק כנ"ל.
מצב טוב. סימני קיפול. נייר דק. מעט כתמים.