מכירה פומבית 170 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
תירוש
צור קשר עם בית המכירות
23.6.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 17:
פנחס ליטבינובסקי
|
|
|
נמכר ב: $13,000
הערכה :
$
15,000 - $20,000
עמלת בית המכירות: 18%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
1985 - 1894
הסופיים, שנות ה- 20 ,
שמן על בד, 34X42 ס”מ,
חתום בר״ת.
מקור: אוסף גבי ועמי בראון.
תערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 - אפריל 2010 .
ספרות: ליטבינובסקי, גדעון עפרת, הוצאת כרטא י-ם ו”עמותת ליטבינובסקי”, תשנ”ח, 1998 עמ’ 65 , (מצולם).
”הכאפייה יפה מהקראוואט (העניבה)”, הפטיר לעברי פעם ליטבינובסקי, שנים ספורות בטרם נפטר ב- 1985 . אהבתו העזה למזרח ולערבי, שנתעוררה בו סמוך לעלייתו ארצה לירושלים ב- 1919 (פעם, ב- 1912 , כבר שהה פה מספר חודשים, ב”בצלאל”), לא משה ממנו עד ימיו האחרונים, כאשר, עדיין בעשור התשיעי לחייו, הוסיף לשלוף מתיבתו הישנה עוד ועוד רישומי ערבים ונחסם מחדש בקומפוזיציות צבעוניות דינאמיות ומופשטות למחצה. את שנותיו הראשונות בארץ הקדיש ליטבינובסקי לאקוורלים רוויי אור, וברור לפיכך, שהציור הנוכחי בצבעי מים קדם לציור הנוכחי שבצבעי השמן. האקוורל מסגיר זיקה עזה לקונסטרוקטיביזם הרוסי, שאותו קלט הצייר הצעיר בסנט-פטרסבורג (לנינגרד), ערב עלייתו, ובהתאם, המיחבר חייב רבות, הן לקוביזם הסינתטי (ראו הריבוי הסימולטאני של משטחים גיאומטריים כמו-קולאז’ים) והן לתפאורות התיאטרון האוונגרדי-יהודי (המשטחים כ”קוליסות”). הריבוי השולט באקוורל מפגיש תמונות שונות, מקומות ואירועים שונים: הערבי והמסגד למטה מימין; צמד הדרווישים ה”סופיים” שמעליו; העץ, הגמל והאישה(ערביה?) שופעת-החזה במרכז הציור; תקריבי הנשים בצד שמאל. המיזוג הכמעט-סוריאליסטי הזה של דימויים מטופל בשפה קוביסטית עדינה ורגישה, בהנגדה של צורות גיאומטריות עם צורות אורגניות, תוך ויתור על פרטים, השטחה גמורה ואף תוך הסתפקות ברסיסי נתונים פיגורטיביים של דמות ובית. זהו שיר הלל, עדין ופיוטי, למזרח ולארוס, אחד מציוריו המוקדמים היותר אקספרימנטליים של ליטבינובסקי, תרגיל וירטואוזי ברישום, קומפוזיציה ושקיפויות של ניגודי גוונים חמימים וקרירים. ציור השמן של 3 הדרווישים מהווה פיתוח של מוטיב צמד הדרווישים מהאקוורל. נושא הריקוד עניין את ליטבינובסקי, שצייר באותה עת גם חסיד מרקד, או 3 תימנים מרקדים. השפעת ריקודיו האוונגרדיים של ברוך אגדתי ניכרה בציור המודרני הארצישראלי. עתה, על כל פנים, קובצו שלושה ה”סופיים” מתחת למבנה מסגד שבסגנון ”איה סופיה” שבאיסטנבול, כאשר תכלת לבושם משתלבת בכחול העמוק של השמים - גווני הקודש והאינסוף. הזרועות הנישאות מעלה על ידי הרקדן המרכזי עונות כמשולש למשולש הנגדי של קדקוד המסגד וחבורת המרקדים בכלל. קומפוזיציה של שני משולשים הפוכים. הציור פיגורטיבי, אך עודנו נשלט על ידי השטחה וויתור על פרטים, ובתור שכזה, שפתו הציורית המופשטת-משהו תומכת במסר הסופיי, הרוחני-דתי-מיסטי, שליטבינובסקי הצעיר הוקסם ממנו. לימים, ירחיב הצייר את עניינו המיסטי עד למזרח הרחוק ואף יתיידד עם נזיר יפני. אך, יודגש: משיכתו של ליטבינובסקי למיסטי חבקה גם את המיסטיקה החסידית, אשר לה הקדיש הצייר במחצית שנות העשרים מספר אקוורלים צפתיים ו”שאגאליים”. אסלאם, יהדות - ליטבינובסקי היה שיכור משניים אלה גם יחד.
גדעון עפרת
| הסופיים, שנות ה- 20 , שמן על בד, 34X42 ס”מ, חתום בר״ת. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. תערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 - אפריל 2010 . ספרות: ליטבינובסקי, גדעון עפרת, הוצאת כרטא י-ם ו”עמותת ליטבינובסקי”, תשנ”ח, 1998 עמ’ 65 , (מצולם). ”הכאפייה יפה מהקראוואט (העניבה)”, הפטיר לעברי פעם ליטבינובסקי, שנים ספורות בטרם נפטר ב- 1985 . אהבתו העזה למזרח ולערבי, שנתעוררה בו סמוך לעלייתו ארצה לירושלים ב- 1919 (פעם, ב- 1912 , כבר שהה פה מספר חודשים, ב”בצלאל”), לא משה ממנו עד ימיו האחרונים, כאשר, עדיין בעשור התשיעי לחייו, הוסיף לשלוף מתיבתו הישנה עוד ועוד רישומי ערבים ונחסם מחדש בקומפוזיציות צבעוניות דינאמיות ומופשטות למחצה. את שנותיו הראשונות בארץ הקדיש ליטבינובסקי לאקוורלים רוויי אור, וברור לפיכך, שהציור הנוכחי בצבעי מים קדם לציור הנוכחי שבצבעי השמן. האקוורל מסגיר זיקה עזה לקונסטרוקטיביזם הרוסי, שאותו קלט הצייר הצעיר בסנט-פטרסבורג (לנינגרד), ערב עלייתו, ובהתאם, המיחבר חייב רבות, הן לקוביזם הסינתטי (ראו הריבוי הסימולטאני של משטחים גיאומטריים כמו-קולאז’ים) והן לתפאורות התיאטרון האוונגרדי-יהודי (המשטחים כ”קוליסות”). הריבוי השולט באקוורל מפגיש תמונות שונות, מקומות ואירועים שונים: הערבי והמסגד למטה מימין; צמד הדרווישים ה”סופיים” שמעליו; העץ, הגמל והאישה(ערביה?) שופעת-החזה במרכז הציור; תקריבי הנשים בצד שמאל. המיזוג הכמעט-סוריאליסטי הזה של דימויים מטופל בשפה קוביסטית עדינה ורגישה, בהנגדה של צורות גיאומטריות עם צורות אורגניות, תוך ויתור על פרטים, השטחה גמורה ואף תוך הסתפקות ברסיסי נתונים פיגורטיביים של דמות ובית. זהו שיר הלל, עדין ופיוטי, למזרח ולארוס, אחד מציוריו המוקדמים היותר אקספרימנטליים של ליטבינובסקי, תרגיל וירטואוזי ברישום, קומפוזיציה ושקיפויות של ניגודי גוונים חמימים וקרירים. ציור השמן של 3 הדרווישים מהווה פיתוח של מוטיב צמד הדרווישים מהאקוורל. נושא הריקוד עניין את ליטבינובסקי, שצייר באותה עת גם חסיד מרקד, או 3 תימנים מרקדים. השפעת ריקודיו האוונגרדיים של ברוך אגדתי ניכרה בציור המודרני הארצישראלי. עתה, על כל פנים, קובצו שלושה ה”סופיים” מתחת למבנה מסגד שבסגנון ”איה סופיה” שבאיסטנבול, כאשר תכלת לבושם משתלבת בכחול העמוק של השמים - גווני הקודש והאינסוף. הזרועות הנישאות מעלה על ידי הרקדן המרכזי עונות כמשולש למשולש הנגדי של קדקוד המסגד וחבורת המרקדים בכלל. קומפוזיציה של שני משולשים הפוכים. הציור פיגורטיבי, אך עודנו נשלט על ידי השטחה וויתור על פרטים, ובתור שכזה, שפתו הציורית המופשטת-משהו תומכת במסר הסופיי, הרוחני-דתי-מיסטי, שליטבינובסקי הצעיר הוקסם ממנו. לימים, ירחיב הצייר את עניינו המיסטי עד למזרח הרחוק ואף יתיידד עם נזיר יפני. אך, יודגש: משיכתו של ליטבינובסקי למיסטי חבקה גם את המיסטיקה החסידית, אשר לה הקדיש הצייר במחצית שנות העשרים מספר אקוורלים צפתיים ו”שאגאליים”. אסלאם, יהדות - ליטבינובסקי היה שיכור משניים אלה גם יחד. גדעון עפרת |
