מכירה פומבית 170 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
23.6.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 25:
יוסל ברגנר
|
|
|
הערכה:
$
15,000 - $25,000
עמלת בית המכירות: 18%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
2017 - 1920
המשפחה, 1982 ,
שמן על בד, 130X130 ס”מ,
חתום ומתוארך. חתום ומתואר מאחור.
מקור: עיזבון האמן.
זוהי גרסה מאוחרת-יחסית לאחד מציורי-המפתח החשובים ביותר של יוסל ברגנר, ציור מ- 1956 בשם ”מוות במשפחה”. זה האחרון צויר זמן קצר לאחר מעברו של ברגנר מצפת לתל אביב, שעה שפיתח את תחבירו האמנותי הנודע – חזיתות בתים (במקורם, בתים פלסטינאיים נטושים ביפו) שבחלונותיהן ניבטות דמויות. רוח לירית-מלנכולית נחה על החזיתות הלבנבנות הללו, שאיחדו משטח ”מטויח” עם ראשים כמו-איקוניים המסוגננים בחדות, המזכירה את שפתו הרישומית- ציורית של ברנאר ביפא. אלא, שהתוכן חשוב לא פחות מהצורה, והתוכן של הציור אמר אווירת אבל, תוגה רבה המבטאת שבר, שייאלץ את הדיירים לנטוש בקרוב את ביתם ולצאת לגלות, זו שתתואר בציוריו הבאים של ברגנר באמצעות נדודי רהיטים וכלי-מטבח. בציור ”מוות במשפחה” נמשכה בעין בעיקר לקטע השמאלי התחתון, לאותם שני חלונות סמוכים שבהם נראו אֵם לצד בן מת. זוהי ה”פייאטה” היהודית של ברגנר, דימוי הקינה על מות הבן, הד לתחושת מות ילדותו של יוסל הוא עצמו, מי שהונס ב- 1937 מוורשה לסידני שבאוסטרליה, רגע בטרם תעלה אירופה באש ועמה יהודיה. בהתאם, נזכיר גם את הציור ”קדושים” מ- 1961 , בו בני משפחה וציפורים
מתגלים בחלונות הבית, כולל האם והבן המת שבחלון השמאלי התחתון. כאן כבר נראה הסולם, שדרכו יימלטו בני המשפחה מהאסון שנפל על ביתם. כאמור, בציור הנוכחי שב ברגנר לציור מ- 1956 , אף כי בשינויים קלים: הפורמט הרוחבי הפך לפורמט גובהי; הדמויות הצופות בנו מחלונות הבית מפורשות מעט יותר בתווי פניהן ובבגדיהם, לאחר שכבר שוכללו בציורים ה”סוריאליסטיים” של האמן משנות ה- 70 . כפי שאמרנו, זהו ציור-מפתח לכניסה לעומק ציורי ברגנר, אשר עד יומו האחרון רדוף היה בצער קורבנו של הילד, הבן, דהיינו ילדותו שלו, כפי שגם נרדף בכאב הומאניסטי של הפליטוּת, זו היהודית, הפלסטינית והקוסמופוליטית גם יחד.
גדעון עפרת
| המשפחה, 1982 , שמן על בד, 130X130 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתואר מאחור. מקור: עיזבון האמן. זוהי גרסה מאוחרת-יחסית לאחד מציורי-המפתח החשובים ביותר של יוסל ברגנר, ציור מ- 1956 בשם ”מוות במשפחה”. זה האחרון צויר זמן קצר לאחר מעברו של ברגנר מצפת לתל אביב, שעה שפיתח את תחבירו האמנותי הנודע – חזיתות בתים (במקורם, בתים פלסטינאיים נטושים ביפו) שבחלונותיהן ניבטות דמויות. רוח לירית-מלנכולית נחה על החזיתות הלבנבנות הללו, שאיחדו משטח ”מטויח” עם ראשים כמו-איקוניים המסוגננים בחדות, המזכירה את שפתו הרישומית- ציורית של ברנאר ביפא. אלא, שהתוכן חשוב לא פחות מהצורה, והתוכן של הציור אמר אווירת אבל, תוגה רבה המבטאת שבר, שייאלץ את הדיירים לנטוש בקרוב את ביתם ולצאת לגלות, זו שתתואר בציוריו הבאים של ברגנר באמצעות נדודי רהיטים וכלי-מטבח. בציור ”מוות במשפחה” נמשכה בעין בעיקר לקטע השמאלי התחתון, לאותם שני חלונות סמוכים שבהם נראו אֵם לצד בן מת. זוהי ה”פייאטה” היהודית של ברגנר, דימוי הקינה על מות הבן, הד לתחושת מות ילדותו של יוסל הוא עצמו, מי שהונס ב- 1937 מוורשה לסידני שבאוסטרליה, רגע בטרם תעלה אירופה באש ועמה יהודיה. בהתאם, נזכיר גם את הציור ”קדושים” מ- 1961 , בו בני משפחה וציפורים מתגלים בחלונות הבית, כולל האם והבן המת שבחלון השמאלי התחתון. כאן כבר נראה הסולם, שדרכו יימלטו בני המשפחה מהאסון שנפל על ביתם. כאמור, בציור הנוכחי שב ברגנר לציור מ- 1956 , אף כי בשינויים קלים: הפורמט הרוחבי הפך לפורמט גובהי; הדמויות הצופות בנו מחלונות הבית מפורשות מעט יותר בתווי פניהן ובבגדיהם, לאחר שכבר שוכללו בציורים ה”סוריאליסטיים” של האמן משנות ה- 70 . כפי שאמרנו, זהו ציור-מפתח לכניסה לעומק ציורי ברגנר, אשר עד יומו האחרון רדוף היה בצער קורבנו של הילד, הבן, דהיינו ילדותו שלו, כפי שגם נרדף בכאב הומאניסטי של הפליטוּת, זו היהודית, הפלסטינית והקוסמופוליטית גם יחד. גדעון עפרת |
