נחום גוטמן
1980 - 1898

1980 - 1898

טיילת בטבריה, שמן וטכניקה מעורבת על קרטון, 62X77 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן. ואולי רק מאוחר יותר, בטבריה, מראשית שנות החמישים ואילך: ”פתאום נגלה לנגד עיניו העולם הרונן של הכינרת על גווניו ועל חייו המיוחדים. הוא ראה לפניו עולם נטול ריאליות גשמית, כולו הילת צבעים מתרוננים, זוהרים, קלים, שקופים, משתקפים, שטופים שפעי-שפעים של מיגוונים העשויים במשך-מכחול רחב, ספוג הרבה מים, המשתפכים על פני הדף”. על ההבדל בין תמונות שנות העשרים לבין תמונות שנות הארבעים ואילך בציורו של נחום גוטמן, ועל השינויים הרבים שחלו בין שתי התקופות, עומד יהודה האזרחי: ”קווי הרישום נעשו חופשיים יותר, נובעים וזורמים ביתר קלות ודמיון. מערך הצבעים הועשר, הן מבחינת הרכבו הגוני והן מבחינת הטקסטורה, ובמקום צבעי היסוד הראשוניים המאופקים, עוצבו הבדים מעתה בשלל צבעים, והכחול שליט בהם, לעיתים בהרכב פאנטאסטי ונועז בעליצותו. הסטאטיות, מעגן היציבות, שאמנם לא נעדרה דראמטיות, הוחלפה במיתאר תנועה כפי גילוייה בטבע – תיאור שובל גלים מתעקל מאחורי סירה מפליגה, למשל, או תיאור זינוקי האור של השמש – וכפי גילוייה בדמויות האדם על רקע הנוף. מערך הצורות, בצירופי רישום וצבע, הועשר אף הוא, והן מלוכדות מעתה זו בזו לא במליאות פלאסטית אלא בשלשלאות שילובים ’פתוחים’ בעומק פרספקטיבי משתנה תדיר, דמיוני, מפתיע. צבעיו עדיין נושאים-בחובם את ההתפעמות של ראייה ראשונית, שכל המתגלה לעומתה הוא בהכרח יפה ורווי-תקווה, מכחולו עדיין מצייר את אגדת-הילדות, שהיא עדיפה על כל מציאות. אך בחינה חוזרת ונשנית של תמונות אלה מגלה בפנינו מבעד לראשוניות ולספונטאניות המאפיינות את המיבנה הכללי שלהן – גם את חיפושי הדרך, את הידע המבוגר והפתרון המסובך שנתבעו לריקמת רושם פשטותן. מבחינה מסויימת, התמונות דומות כדו- מימדיות – מעין מרבד צבעוני, שטוח, שבו ’עונים’ מישטחי הגוונים השונים אלה לאלה, זה מעל זה וזה לצד זה, ללא שימוש בעומק פרספקטיבי המוכר לנו מהציור האירופאי מאז ימי הרינסאנס, אלא ב’פירוקם’ של האלמנטים השונים, השאובים מראיית הנוף, ו’הרכבתם’ מחדש, בפחיסותם, בהתאם למערך אורנאמנטאלי פנימי ובהתאם להקשר העלילה המסופרת בהם. השפעתו של ציור המיניאטורות הפרסיות, המונחת ביסודו של מיבנה זה, בוודאי אינה מקרית לציורו של נחום גוטמן. הן תודעת ’המזרח’, שהנחתה אותו מאז ומתמיד בציורו, והן הצורך הטבעי לספר סיפור כלשהו בבדיו ובמכחולו, התעשרו והעצמים המשולבים בה ללא הבחנה פרספקטיבית, התמימות-כביכול של סיפורי עלילה לא במלים אלא במכחול – כל אלה מסימני-ההיכר של המיניאטורות הפרסיות. אולם צירופי הצבעים של נחום גוטמן מסובכים יתר על עדותה של השפעה יחידה מעין זו. כתמי- צבע רבים מושמים על בדיו בשכבות דקות-דקות, שקופות ממש, ויש שהוא משתמש בצבע-שמן כאילו היו אקווארל. במשולב עמהם, על-גביהם ומתחתם, מונחות שכבות-צבע אטומות, מעובות, מהן כחולות-כהות מהן צהובות-בהירות או אדומות ותרוגות-זוהרות. שילוב זה של צבעים שקופים ואטומים, וכן של צבעים ’חמים’ ו’קרים’, הוא המקנה את המימד החללי לציורים חסרי המיגוון הפרספקטיבי, שבראייה אחרת היו משתיירים ברושם פחיסותם הקישוטית. בכך מוחשת היטב השפעתם של ציירים כמאטיס ודיפי, וברקע- מסורת הציור הצרפתי כפי ביטוייה מאז ימי ה’פוב’ בתחילת המאה ועד מיטב הציור המופשט בימינו. מאטיס ודיפי קרובים לליבו – כפי עדותו של נחום גוטמן – משום שאף הם ’שיכורי אור הים התיכון’. סמיכותו לציירים אלה, שהיא טבעית לו מבחינת הרכבם של מיגווני-השקיפות המרמזים למרחקים לא-נתפסים, וכתמי-האור שהם כאילו בוקעים מתוך המרחקים, מתחזקת גם משום נעימת האופטימיות, האמונה ביפי-הנוף ובטוב-האדם, אשר ניבטת בציוריו. השפעתו של דיפי היתה חשובה כמדומה במיוחד, מפני שבנוסף לשילוביהם של כתמי-הצבע, הוכיח דיפי, כרשם מעולה, את צליחותו האמנותית של השירטוט האילוסטראטיבי הנחפז, הרומזני-לעיתים, שאינו חת לשזור על גביהם את ’סיפוריו’ הפיגוראטיביים. ונחום גוטמן, שהוא רשם מובהק, ובכל ציוריו – לא רק באילוסטראציות המרובות בשחור-לבן, אלא אף בתמונות האקווארל והשמן - לא ניסה מעולם לחמוק מיצר הרישום הפיגוראטיבי המאפיין אותו, בוודאי הונחה על-פי דוגמת העזתו האמנותית של אמן כדיפי. ברישומיו אלה, על הרקע הצבעוני, היה נחום גוטמן נאמן לרוח אגדותיו שלו, מקור ההשראה של ילדותו, לסיפור חייו ולסיפור חייה של הארץ בה גדל ולרוח הבראשית שלה, שאותה ביקש להמחיש. וכך, בהיענות להשפעות השונות, אך מתוך האזנת-תמיד לאמיתו הפנימית, צייר איפוא את הנוף שנעשה במכחולו עולם בכחול, את האוניות שנהפכו ללווייתנים מעופפים, את האנשים החגבים השולטים בכל, והם מגוחכים וטובים כאחת, את הדגלים הצבעוניים המרחפים אל הכוכבים.” נחום גוטמן, אהוד בן עזר, מודן , 1997 , עמ’ 107 – 100 .