פנקסו האישי של "הרב הפלאח" רבי חיים דב קנטור - כולל תיאורים של פעילותו יחד עם החלוצים - שפיה, תרע"ג [1913]

פנקס כיס, הכולל 30 דפים, כריכת קרטון. 7x11 ס"מ. חיתוך דפים אדמדם. במחברת כתב היד של "הרב הפלאח", רבי חיים דב קנטור, רבה של שפיה וממקימי המושבה, והמשגיח ביקב זכרון יעקב.
הפנקס מכיל תיאורים של חיי הכותב: עבודות השדה והכרם במושבות, עבודה ביקב בזכרון יעקב, חובות, קניות, נסיעות. כולל תאורים רבים מאוד של פעילות חתנו המפורסם ר' נחום וייספיש הי"ד שנרצח במאורעות תרצ"ח. מוזכרים פעמים רבות גם הלל [ויספיש?] ויצחק.
היומן כתוב בכתב קטן, מתחיל בערב פסח תרע"ג ומסתיים בסיכומים של שנת תרע"ג. יומן מרתק המתאר בצורה חיה את היום-יום במושבה בשלהי התקופה העות'מאנית.
לא ידוע לנו על פנקסים דומים של הרב קנטור ששרדו עד היום. פריט עם תוכן היסטורי עשיר, שאין מצוי כדוגמתו.
22 דף: תיאורי פעילותו.
23-30 דף: סיכומי חשבונות של הוצאות והכנסות.

קטעים לדוגמה מתוך הפנקס:
"כל השבעה איכרים בבת שלמה נתנו להוצאות המשפט כל אחד ואחד 30-160 גרוש" (דף 2).
"אני כל היום בהכרם בעקירת הזלזלים. בלילה הלכתית לזכרון יעקב לאסיפת ב"ב ולנתי אצל קרלין. יצחק בא לפנות ערב מעיה"ק ירושלים ולן בזכרון יעקב אצל השוחט" (דף 6).
"אני עד צהרים עסקתי עם העז החולה כפופה מכרתיה להרועה במגידע אחת אם תמות, ואם תתרפא צריך ליתן לי מגידע וחצי, ואחרי צהרים נסעתי עם הרועה להבדואים בבי טט לקנות לי עגל ולא קניתי..." (דף 7).

רקע היסטורי:
אחת הדמויות המרתקות שפעלו בישוב היהודי בארץ ישראל היה ר' חיים דב קנטור .
ר' חיים דב גדל בשכונת מאה שערים, התחנך בתלמוד תורה בבית הכנסת "החורבה" ולאחר מכן בישיבת "עץ חיים". בהגיעו לפרקו נשא ר' חיים דב את אסתר ספקטור, אחייניתו של הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה שנחשב כגדול הדור בתקופה זו, ומראשי התומכים ב"חובבי ציון".
בזכות השתדלותו של ר' יצחק אלחנן בפני הברון רוטשילד קיבל ר' חיים דב את משרת השוחט בעקרון היא מזכרת בתיה. בשנת תרס"ג, לאחר יסוד המושבה מאיר שפיה הסמוכה לזכרון יעקב, ביקש ר' חיים דב מפקידי הברון לסייע לו לעבור למושבה שם יוכל לא רק לכהן במשרה תורנית אלא גם לעבוד את האדמה בעצמו ו"להיות תורה ועבודה בידו האחת" כדבריו. לאחר הסכמת פקידי הברון עבר ר' חיים דב לשפיה והפך לאחד מעמודי התווך של המושבה במשך עשרות שנים.
המושבה שפיה הוקמה כמושבת בת של זכרון יעקב ואיכריה התפרנסו בעיקר מגידול ענבים לצורך היקב בזכרון יעקב. במסגרת זו הוא פעל רבות ביקב, כמוזכר בפנקס שלפנינו.
לצד תחילת פעילותו כחקלאי מן המניין, קיבל על עצמו למלא את כל התפקידים התורניים בשפיה ובאזור כולו, וגם את זה ניתן לראות רבות בפנקס.
דמותו הייחודית של ר' חיים דב-האברך הירושלמי מחוגי הפרושים העובד כאיכר במושבה הפכה לשם דבר בארץ ישראל של תחילת המאה העשרים. ההתפעלות מדמותו של "הרב הפלח" כפי שכונה גברה כאשר נודע שבניגוד לאיכרים רבים אחרים הוא מקפיד להעסיק בשדותיו פועלים עבריים, מקפיד על דיבור בעברית ולא באידיש והמעניין מכל - פועל ללא לאות למען זכויות הפועלים הן במושבה והן ביקב בזכרון יעקב.
הוא זכה באהבתם של החלוצים הרבים שעבדו בביתו (ביניהם דוד בן גוריון וראשי תנועת 'השומר').
לצד פעילותו החקלאית והציונית הקדיש ר' חיים דב את כל מאמציו לקידום שמירת המצוות במושבות. הוא נע ונד בין המושבות באזור לצורך קיום מצוות מילה, כיהן כשוחט, בעל תוקע, חזן ופוסק הלכה בעיקר בענייני המצוות התלויות בארץ, עיסוק שהלך וגבר עם עבודתו כמשגיח על כשרות הענבים המובאים ליקב. במסגרת זו הרבה ר' חיים דב להתייעץ עם הראי"ה קוק בנושאים שונים. דעותיו החיוביות בעניני התנועה הציונית והציונות ודמותו הייחודית כמשלב בין בני הישוב הישן והחדש קירבו אותו לראי"ה והוא עמד בראש מקבלי פניו בשפיה בעת "מסע הרבנים" בתרע"ד.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרף ר' חיים דב לתנועת "המזרחי" ואף כיהן כציר מטעמה באסיפת הנבחרים. נפטר בירושלים בשנת תש"ד.
חתנו, הרב נחום ויספיש הי"ד, הנזכר פעמים רבות ביומן שלפנינו, היה מראשי המושבה שפיה וסייע ביד חותנו בכל פעילותו הציבורית. נחום נרצח בידי כנופיה ערבית בד' תמוז תרצ"ח במהלך המרד הערבי הגדול ודמותו היא עד היום אחת מדמויות המופת של החברה החרדית הירושלמית.
רוב המידע נכתב על פי מאמרו של נינו ד"ר יוסי לונדין, בכתב העת 'מגד ירחים', סיון תש"ע, גיליון 128.
מצב טוב. בלאי אופייני.