הפגישה ההיסטורית בין חיים ויצמן לרבני ירושלים – ההודעה המקורית שניתנה למרן רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל

הודעה רשמית מאת הסניף הירושלמי של "המשרד הארץ ישראלי", אל רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, על האסיפה שתהיה בביתו למחר כ"ז בתמוז תרע"ח עם הפרופ' חיים ויצמן. חתומה כנראה על ידי העסקן הציוני הנודע מרדכי בן הלל, נציג המשרד.
13x21 ס"מ.

רקע היסטורי:
עם שחרורה של ירושלים מהתורכים, ובראשית ימי השלטון הבריטי, הגיעו מנהיגי הציונים לירושלים וביקשו להתערב בהחזקתם אך גם בצורת חינוכם של מוסדות התורה בירושלים.
אחרי שורת מגעים ובתיווכו של רבי יעקב משה חרל״פ, נערכה בכ״ח בתמוז תרע״ח פגישה חשובה בין פרופ' חיים וייצמן לבין חשובי הרבנים בירושלים. הפגישה נערכה בביתו של מרן הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין, שבה השתתפו גם רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי יעקב משה חרל"פ, רבי זאב שחור, ורבי דובער עפשטיין, וכן מזכיריו של הרב דיסקין ובהם ר' משה בלוי. הייתה זו ישיבה סוערת ביותר, במהלכה בא לידי ביטוי מלא הפער הגדול בין הגישה של עמי ארצות לדמותן של הישיבות, לבין דעתם של זקני הרבנים וראשי הישיבות. וייצמן הרצה בהרחבה על תכניותיו, ועמד על הצורך להתאים את דמות הישיבות לעידן המודרני, בהטעימו כי אך ורק טובת הישיבות ושיפור תדמיתן עומדים לנגד עיניו. הוא אף תיבל את דבריו בפסוק ״כי מציון תצא תורה״, ומשום כך חיוני הוא שבני התורה יהיו בעלי ידיעות אוניברסליות ומשופעים גם בידיעות כלליות.
באותה ישיבה אף הציע וייצמן בהרחבה את תכניתו לייסד ״ישיבת המשתלמים״, שבה ילמדו רק מוכשרים לפי תכנית קבועה, תחת פקוח ולתקופה מוגדרת מראש. ישיבה כזו תקבל תמיכה מלאה מקופת ההסתדרות הציונית, והיא אף תוכל לשמש דוגמא לשאר הישיבות. הוא הוסיף והדגיש, כי ההסתדרות הציונית דואה זאת מחובתה להגביר ולהאדיר את לימוד התורה וחיזוק מוסדותיה, ולאור זה החליטה לייסד את ישיבת המשתלמים.
אולם רבני ירושלים דחו מכל וכל את דבריו והצעותיו של ויצמן. הרב דיסקין ביקש מהרב זוננפלד להגיב על דברי ויצמן, והוא אכן השיב בדברים נלהבים ומוחלטים שעשו רושם רב על ויצמן. הרב דיסקין עצמו התבטא אז כלפי הצעותיו ה"נדיבות" של ויצמן, בכך שועד הצירים יממן את הישיבות, ואמר: "לא מדובשך ולא מעוקצך".
בכל אותה תקופה סערו הרוחות בירושלים מסביב לתכניותיו של וייצמן. סערה שהיתר. מלווה גם בחרדה על עתיד הישיבות.
לאחר פגישה ולפניה נערכו פגישות נוספות בין ויצמן לרבני ירושלים, שבסופו של דבר לא הניבו דבר, והקרע בין העולמות רק הלך והתרחב.
לפנינו פריט יפה ומיוחד מאותם ימים.
מצב טוב.