משה גרשוני

משה גרשוני
ללא כותרת, 1999 , שמן וטכניקה מעורבת על בד, 120X160 ס"מ, חתום ומתוארך מאוחר. משה גרשוני הוא בין האמנים הבכירים בישראל. בשנות ה- 70 היה אמן מושגי, ששאל שאלות אתיות ופוליטיות על הציונות, ישראל ופלסטין בעקבות מלחמת 1967 . בראשית שנות ה- 80 עברה יצירתו מהפך דרמטי, שריכז אליה תשומת לב ציבורית רחבה בשל חידושיה ביחס לאמנות הישראלית שקדמה לה. בציור חושני רב-עוצמה, שנראה כאילו הוטבע בדם ובהפרשות גוף, העלה גרשוני לראשונה אל ההכרה את המודחק של האמנות הישראלית המודרנית )ושל הישראליות ככלל(: הגורל היהודי. ראשיתו של התהליך הסתמנה בביינאלה של ונציה ב 1980- . התצוגה על אדמת אירופה העירה בחריפות את יחסו הכפול לאירופה כמחוללת התרבות וכמחוללת השואה... המוות והחורבן הופיעו כמטאפורות הגדולות של הקיום היהודי, ואיתם הקוטב ההפוך והפרדוקסלי של החתירה לגאולה ולהתמזגות עם אל שאיננו. עירוב של קדושה, צלבי קרס ורמיזות להתענגות מינית הומוסקסואלית יצרו מיסטיקה נגטיבית של עבודת קודש מתוך חילול קודש. ב- 2003 הוענק לגרשוני פרס ישראל, שנשלל ממנו משסירב ללחוץ את ידו של ראש הממשלה אריאל שרון בטקס קבלת הפרס. צעד זה מהווה ביטוי נוסף לזיקה האתית של מכלול חייו ויצירתו. שרה בריטברג-סמל, אמנות ישראלית עכשיו, מודן הוצאה לאור, 2009 .