שטר כסף שואה, מגטו לודז' ליצמנשטט - גרמניה, 20 מרק, 1940 מדורג 64 ע"י PMG

שטר כסף שואה, מגטו לודז' ליצמנשטט - גרמניה, 20 מרק, 1940 מדורג 64 ע"י PMG

מספר סידורי: 222682

מצב: מדורג 64 ע"י PMG

Choice UNC

שטר שהונפק על ידי היודנראט בגטו לודז', בראשות חיים מרדכי רומקובסקי, לשימוש פנימי בגטו.

על השטרות חתימתו של רומקובסקי.

השם ליצמנשטט, שנכתב על השטרות, ניתן ללודז' על פי הוראתו של היטלר באפריל 1940 על שם גנרל גרמני בשם ליצמן שנהרג באזור במלחמת העולם הראשונה.

גטו לודז'

לודז' היא העיר הפולנית השנייה בחשיבותה הכלכלית והמסחרית אחרי ורשה. היא התפרסמה כמרכז הטקסטיל של פולין. גם הקהילה היהודית שם הייתה השנייה בגודלה אחרי ורשה. גרו שם כ-200,000 יהודים. החיים היהודיים בעיר היו תוססים וכללו מוסדות כלכליים, מוסדות חינוך, מוסדות דת, רבנים גדולי ישראל שכיהנו ברבנות שם, תנועות נוער וכו'.

הגרמנים סגרו בעיר גטו, ואליו הובאו גם יהודים מהכפרים בסביבה.

חיים מרדכי רומקובסקי

לראש מועצת היהודים בגטו מינו הגרמנים את חיים מרדכי רומקובסקי. רומקובסקי היה איש ארגון מצוין והצליח, למרות התנאים הקשים, להעמיד את החיים בגטו באופן מסודר. הגרמנים טיפחו את האגו שלו, ורומקובסקי נהג כמלך. תמונותיו קישטו את קירות בתי הספר בגטו. זה יצר, כמובן, יחס בעייתי מצד היהודים כלפיו.

רומקובסקי ניהל מעין אוטונומיה פנימית בתוך הגטו. הוא הדפיס שטרות ובולים לצורך שימוש בתוך הגטו. על השטרות והבולים הופיעה, כמובן, תמונתו שלו.

רומקובסקי דגל בשיטה של שיתוף פעולה עם הגרמנים, ועבודה מסורה של היהודים במקומות העבודה האפשריים. גם עמדה זו השפיעה על תפיסת היהודים אותו כמשתף פעולה עם הגרמנים.

חשוב לציין שרומקובסקי סבר שזו הדרך היחידה להציל לפחות חלק מהיהודים. הוא סבר שככל שהיהודים יהוו כוח יצרני, כך יהיה אפשר לדחות את הקץ ולמעט את ההשמדה. במבחן ההיסטוריה, נראה שהיה צדק מסוים בדבריו. עובדה היא, שזמן רב לאחר חיסול גטו ורשה והשמדת כל יהודי פולין, עמד גטו לודז' על רבבות היהודים שבו על תלו, הודות לתרומה היצרנית שסיפקו יושבי הגטו.

כיצד היינו דנים את רומקובסקי אילו הרוסים היו מתקדמים מהר יותר, ומשחררים את פולין כמה חודשים מוקדם יותר, וכך היו רבבות יהודי הגטו היחידים שנשארו בחיים? בפועל, ההיסטוריה הייתה אחרת, ובסופו של דבר גם יהודי גטו לודז' עלו בלהבות אושוויץ השמימה, ה' ייקום דמם.

רומקובסקי הפך להיות לשנוא נפשם של רבים. עם זאת, בשנים האחרונות נוטים לראותו בצורה חיובית יותר, לפי תנאי המצב בזמנו.

עד ספטמבר 1942, רומקובסקי ויהודי לודז' למדו שגירוש פירושו מוות, בעיקר כשראו שמטענם של המגורשים הוחזר לגטו לעיבוד מחדש. הם היו עדים לפשיטה הגרמנית על בית החולים לילדים, שבה כל החולים נלכדו, הוכנסו למשאיות ולא נראו שוב. אנשים החלו לחשוד בגורלם של חבריהם שגורשו. פקודה גרמנית חדשה דרשה כי 20,000 ילדים יהודים יימסרו לגירוש. רומקובסקי פנה להורי הילדים בגטו בזו הלשון:

מכה חמורה פגעה בגטו. הם מבקשים מאתנו לוותר על הטובים ביותר שיש לנו - הילדים והקשישים. הייתי ראוי שיהיה לי ילד משלי, אז נתתי את השנים הכי טובות בחיים שלי לילדים. אני כבר חייתי ונשמתי עם ילדים, אך אף פעם לא תיארתי לעצמי שאאלץ לספק את הקורבן הזה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני חייב להושיט את ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לי אותם! אבות ואמהות: תנו לי את ילדיכם!

למרות הזעזוע, להורים לא הייתה ברירה אלא למסור את ילדיהם לגירוש. חלק מהמשפחות התאבדו כדי למנוע את הבלתי נמנע.

מאז אין בגטו מבוגרים מעל גיל 65 וילדים מתחת לגיל 10!