פריט קדושה חסידי קדוש ונדיר: המלחייה האישית של הרבי מליובאוויטש.

פריט קדושה חסידי קדוש ונדיר: המלחייה האישית של הרבי מליובאוויטש.

"בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה', לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ".

מלחייה מלכותית נאה מאוד, מעוצבת כמגדל, עשויה זכוכית מחופה כסף חתום. חפץ קדושה אישי ונדיר במינו של קדוש הדורות האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש.

מצורף אישור מקוריות  חתום מאת מזכיר הרבי הרב יהודה קרינסקי הכותב: "כלי זה היה בשימוש בבית הרבי והרבנית וניתן במתנה על ידי הרבי למרת גלפרין".

המנהג לטבול את פרוסת ההמוציא במלח הינו מנהג וותיקין המופיע בהלכה ובקבלה, גם בתורת חב"ד ובמשנתו של הרבי מופיע רבות על סגולת המלח. להלן לקט קצר של מובאות מן המקורות:

• בתוספות (ברכות מ, א), מובא שרבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השולחן, כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השולחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצוות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם.
• בספרים מובא בשם האריז"ל שמלח בגימטריא ג' פעמים שם הוי"ה, וע"י טיבול ג' פעמים ממתיקים את הגבורות.
  
• הרמב"ן כתב כי המלח תחילתו הוא מים ותולדתו לרוות הארץ על ידי המטר ולהולידה ולהצמיחה, ובכח השמש המכה בהם יעשה מלח. והנה במלח נכללו המדות כולם, המים בתחלתו והאש בסופו, והזכיר הברית אחריו, כי הוא רמז לצדיק… כי כמו שהמלח הוא טעם כל המאכלות, כך היסוד הוא טעם כל כחות המלכות, כי הוא מידתו של דוד המלך.
  
• בריקאנטי הביא מספר הזוהר כי מימי הים התחתון רומזים למימי העליון, ועל כן הם מלוחים, ובעבור כי אין לבוא אל המלך בלעדה כדאמרינן על כן אמר "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח".
  

במשנת חב"ד:

• "נהגו להניח מלח על השולחן לפי שהשולחן דומה למזבח והאכילה כקרבן, ונאמר 'על כל קרבנך תקריב מלח' וכשישראל יושבים על השולחן... בלא מצוות השטן מקטרג עליהם – וברית מלח מגין עליהם. לכן מצווה להניחו על השולחן אפילו לא יאכלו ממנו. ועל-פי הקבלה יש לטבל פרוסת הבציעה במלח ג' פעמים" (אדמו"ר הזקן בשולחנו סימן קסז סעיף ח).
• ה'צמח צדק' מביא שסגולתו של המלח ניכרת באותיותיו, שניתן להרכיב מהן את המלים – חלם, חמל, מחל - המלה 'חֹלם' מתייחסת לניקוד הנקרא בשם זה, והוא מתייחד בכך שהוא גבוה מכל הנקודות. נקודת 'חיריק' לדוגמא נמצאת מתחת לאות המנוקדת, ואילו המיוחד בנקודת 'חולם' הוא שהיא נמצאת בגובה, מעל האות. ה'מלח' יש בו איפוא מסגולת ההגבהה והעליה למעלה, דבר הנחוץ מאוד בהקרבת הקרבן שאכן יעלה לרצון. וכמובן, כשהקרבן עולה למעלה כמו שצריך – אנחנו מרוויחים מכך. בזכות הקרבן הקב"ה 'חֹמל' עלינו ו'מֹחל' לנו על עוונותינו. ('אור התורה' ויקרא חלק א עמ' רל).
• פעם בעת הסעודה על שולחנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"צ] עמדה מלחייה – צלוחית ובה מלח, אך לא היתה כפי שהיה פעם – צלחת פתוחה המיועדת לטבילת מלח – אלא, מסוג הנהוג בארצות-הברית שהצלוחית סגורה במכסה ובו חורים שמהם נופל המלח (שיחות-קודש תשמ"א כרך ג, עמ' 409-408). אולי מדובר באותה המלחייה שלפנינו, שאכן היא עתיקה ומתאימה לתקופה!
• "מלח ברית אלקיך" הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון מגלה רמז פשוט ויפה. לדבריו, המלח יש לו קשר עם ה'ברית' המוכרת והנפוצה – ברית מילה, והדבר בולט כאשר נפרק את המלה 'מלח' לשנים ונראה כיצד מסתתרת בה פעולת המילה הנעשית ביום השמיני – מָל ח'... ('תורת לוי יצחק' עמ' שלד).

עובדות מהרבי:

• לפני אכילת הדגים בכל סעודות יום-טוב, ואולי גם בכל פעם שהיה אוכל דגים, היה הרבי מכסה את הדג בשכבת מלח עבה (ראה 'אוצר מנהגי חב"ד', מונדשיין, ניסן עמ' קפד אות קמ). כאשר נשאל פעם לפשר הנהגה זו נראה היה הרבי כמתחמק, באומרו "כך ערֵב יותר" [-"ס'איז געשמאַקער אַזוי"] ('מקדש מלך' כרך ב' עמ' 438; ויש אומרים כי הרבי החל בהנהגה זו לאחר שראה בספרו של הרב הקדוש ר' שמשון מאוסטרופולי כי יש לנהוג כן).
• כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו (סימן קעט סעיף ח): "אחר כל אכילתך אכול מלח... אכל כל מאכל ולא אכל מלח... ידאג..." כפי הנראה אכן נהג הרבי לטבול תמיד [נוסף לתחילת הסעודה] גם בסיום הסעודה. וכך מובא בהנהגות שנרשמו בליל ב' דחג הסוכות תשי"א ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שא): בסיום הסעודה נוהג לטבול ג' חתיכות חלה במלח ג' פעמים. כך גם בזיכרונות מתשרי תשכ"א (שם עמ' שח): בסוף כל סעודה אוכל כ"ק אדמו"ר שליט"א פרוסה קטנה של פת טבול במלח.
  

לפנינו פריט קדושה חסידי שאין ערוך לסגולתו - המלחייה האישית של הרבי שהייתה תדיר על שולחנו הדומה למזבח ועמה נהג לטבול את פרוסת ההמוציא (ואת הדגים) ולהחיל עליה את כל הסגולות הנ"ל ולהשפיע מכוחה שפע רב של ברכה, פרנסה והצלחה עבור כל המקושרים אליו ועבור כלל ישראל.

מפרט: גובה 8 ס"מ.

מצב; טוב מאוד. סימני שימוש רבים וקדושים.

מצורף אישור על אותנטיות הפריט, ישלח לפי בקשה.