'תעודת רווקות' מוקדמת להחתן החשוב טוביה בראך, בכתי"ק הרמ"א פריינד גאב"ד ה'עדה החרדית'

'תעודת רווקות' מוקדמת להחתן החשוב טוביה בראך, בכתי"ק הרמ"א פריינד גאב"ד ה'עדה החרדית'

אישור רווקות מוקדם ביותר, עבור שני יתומי השואה. כולו [כ-10 שורות] בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמו של בעל המופת הגה"ק רבי משה אריה פריינד, לימים גאב"ד העדה החרדית. ירושלים, ה' בראשית תשי"ב [1951].

לפנינו אחד המסמכים הרבניים המוקדמים ביותר מהרמ"א פריינד, לאחר בואו לשכון כבוד בארץ ישראל. בחותמתו הרשמית שבשולי המסמך הוא עדיין אינו מיוחס כראב"ד העדה החרדית, אלא כראב"ד ק"ק סאטמר [שם כיהן קודם עלותו ארצה]. במכתבו מאשר הרמ"א שהחתן טוביה בראך מהעיר דעש והכלה שרה מהעיר שילערמעד שברומניה, מוכרים לו אישית והינם פנויים ויכולים להינשא כדמו"י.

הגה"ק רבי משה אריה פריינד [תרס"ד-תשנ"ו], גאב"ד העדה החרדית. נולד לאביו הגה"צ ר' ישראל אב"ד ור"מ הוניאד שבהונגריה בן הגה"צ ר' אברהם יהושע אב"ד נאַסאָד. אביו וסבו היו מגדולי חסידי צאנז שינאווא וסיגעט. רבנו גדל על ברכי סבו הגדול, ומילדותו בלט בהתמדתו בתורה וביראה. עוד בגיל 13 נבחן אצל סבו בעל פה שו"ע יורה-דעה עם ה"פרי מגדים", וחושן משפט עם "קצות החושן". כילד בן 8 נבחן בע"פ על הספר "קדושת יום טוב" [סיגעט] שהוא ספר מלא וגדוש בדרוש ובחסידות.

בבית אביו שהיה אב"ד הוניאד, למד רבנו את מלאכת ההוראה והדיינות, כשהוא יושב לצד אביו בדיני תורה, ובעודו בן 18 כבר צירפו סבו לדיני תורה שערך בעירו נאסאד. לצד התמדתו יצא לרבנו שם כמי שמקדש עצמו, במיעוט אכילה ושינה, במיעוט בדיבור ובשמירת עיניים. רבנו אף עסק בתורת הסוד הרחק מעין רואים, אלא שאת כל זאת עשה בהצנע לכת, והיו שקראו לו ה"רמאי", כיון שהיה מרמה את הבריות ומצניע את מעלותיו. רבנו היה מתעורר בחצות הלילה וסוגר את דלת חדרו, שאיש לא יוכל לראות במה עוסק, כך עד זקנה ושיבה.

בשנת תרצ"ג החל לכהן כראב"ד נאסאד, אח"כ כיהן כאב"ד וראש ישיבת ראָגנא, ומשם עבר לעיר סאטמאר, שם כיהן כדיין ופוסק וראש ישיבה לצעירים תחת רבנותו של הרה"ק רבי יואל מסאטמאר, בצל קדשו הסתופף עשרות בשנים. בתפקידו כדיין בלט בבקיאותו הרבה בראשונים ובאחרונים. במיוחד לאחר המלחמה בלט בכוחו בהתרת העגונות, מרחוק ומקרוב שמעו את שמו של רבנו ונהרו אליו לקבל היתר להינשא. כשכבשו הרשעים ימ"ש את הונגריה, גורש רבנו לאושוויץ עם הרבנית ושמונת ילדיו, והם עלו על המוקד על קידוש השם. בנו הגדול של רבנו היה כבר בן 18 - בחור מופלג בתורה שניבאו לו גדולות.

שנים אחדות לאחר המלחמה עלה רבנו לארץ ישראל והתיישב בעיה"ק ירושלים, כאן התלכדו סביבו חסידי סאטמאר וקיבלוהו כראש החבורה. הרה"ק מסאטמאר מינה אותו כראש ישיבת סאטמאר, בראשה עמד כ-40 שנה והעמיד תלמידים הרבה. קשר מופלא שרר בין רבנו לתלמידיו, כאשר שימש לכל אחד כאב רחום וחנון. בכוחות אדירים נשא רבנו כל ימיו את צערו בליבו, כי אף שנישא שוב לאחר המלחמה לא זכה לזרע של קיימא. יחד עם זאת שמח בכל ליבו בשמחות ידידיו, והראה אהבה וחיבה יתירה לילדי ישראל. רבנו נתמנה תחילה כמו"ץ בבד"ץ של העדה החרדית, אח"כ נתמנה כחבר הבד"ץ, משנת תשל"ט כיהן כראב"ד, ומשנת תשמ"ט כיהן כגאב"ד העדה החרדית.

מלבד גאונותו האדירה בתורה של הגה"ק רבי משה אריה פריינד בנשאו בתפקיד הרם ביותר ביהדות החרדית כגאב"ד ה'עדה'. נודע רבנו כבעל רוח הקודש ופועל ישועות והנהגתו הייתה כשל אדמו"ר, על כל הנלווה לכך, הוא ניהל שולחנות - 'טישים', קיבל פתקאות - 'קוויטלאך' וקהל חסידיו נמנה באלפים, ביניהם רבים מחסידי סאטמאר שראו בו את אחד מגדולי תלמידיו של הרה"ק מסאטמאר אם לא הגדול שהם, והוא אף שימש כדומ"צ סאטמאר שבהונגריה. גדולי ישראל העריצוהו מאוד, הרה"ק רבי אהרן מבעלזא התבטא שהוא מטה את כל העולם לכף זכות! הגרי"ז סאָלאָווייטשיק מבריסק שלח את תלמידיו לשאול את רבנו דעת תורה בהלכה.

מפרט: [1] דף נייר, 11X10 ס"מ. 

מצב; טוב-טוב מאוד. שיקום שולים מקצועי.