Historical letter: the founding of the Machevin Yeshiva in Jerusalem. The War of Liberation, 1948

Historical letter: the founding of the Machevin Yeshiva in Jerusalem. The War of Liberation, 1948
מכתב בעל תוכן היסטורי חשוב, מאת שני חתניו כבניו של הגאון מטשעבין - חתנו הרב שלמה גולדשטוף וחתנו ממלא מקומו הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסאהן [בהתאמה, כל מכתב בעמוד נפרד]. ירושלים, מנחם אב תש"ח [1948].

המכתב נשלח בהפוגה באמצע מלחמת השחרור והוא ממוען אל הרב יואל פינק מארה"ב מקורבו הגדול של הגאון מטשעבין. במכתביהם עוסקים שני הגיסים בהכנות לביסוסה וקיומה של ישיבת 'כוכב מיעקב' - טשעבין, הישיבה החסידית הוותיקה והחשובה, אותה הקים הגאון מטשעבין בירושלים, על שם אביו הגה"ק רבי יעקלי'ש מהרימלוב, לאחר שישיבתו בטשעבין שבגליציה עלתה על המוקד בימי השואה.

מעניין לציין כי בדברי ימי עולם התורה והחסידות, ידוע כי ישיבת טשעבין הוקמה רק בשנת תשט"ו במשכנה הארעי בשכונת רחביה ובשנת תשכ"ו עברה למשכן הקבע שלה בצפון ירושלים. והנה במכתב שלפנינו שנכתב שנים רבות קודם לכן, בשנת תש"ח, כבר כותבים חתני הגאון מטשעבין אודות הישיבה כעל עובדה קיימת.

עובדה היסטורית בלתי ידועה שעולה מן המכתב היא שחתני הגאון מטשעבין מכינים עבורו דרך מילוט לאמריקה במידה והערבים ינצחו במלחמה. "כי אין לשער את הסכנה בתלאות וברעב בצמא ובמצוק שעבר על ירושלים... אם ח"ו לא ישתפר המצב, אין מן הצורך להעלים מלפני כת"ה מה שבדעתנו, והענין הוא ככה, מאוד קשה לכ' חותני הה"ג שליט"א [הגאון מטשעבין] לעזוב את ארצה"ק... אבל במקרה שזאת יהי' ח"ו קשור בסכנה, מוכרח שיהי' מן המוכן האפשרות לצאת עכ"פ".

ניסיונות ההימלטות של חתני הגאון מטשעבין, מובנים על רקע זה שרק עתה הצליח הגאון מטשעבין יחד עם חתנו רבי ברוך שמעון להגיע ארצה לאחר מסע תלאות של שנים רבות, בו נמלטו בעור שיניהם מהשואה באירופה ועברו דרך חצי עולם, דרך יערות סיביר ומדבריות איראן, עד שהגיעו ארצה. וכאשר ניסו למצוא מנוח לכף רגלם כבר מתרגשת עליהם שואה חדשה מהערבים. והם הרי כבר היו למודי ניסיון מר שמי שלא ברח בזמן נעק"ד.

מפרט: [2] עמ', 27 ס"מ. [עמוד א' מוקלד במכונת כתיבה בחתימת הרב גולדשטוף; עמוד ב' כולו בכתי"ק וחתימת הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסאהן].

מצב; טוב. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.

........................................ .............

ישיבת כוכב מיעקב - טשעבין, הישיבה החסידית הותיקה ביותר בירושלים. הישיבה נוסדה בשנת תשט"ז על ידי רבי דב בריש ווידנפלד ("הרב מטשעבין"). הוא קרא לה "כוכב מיעקב" על שם ספרו של אביו, הרב יעקב ווידנפלד. בתחילה שימש הרב חנוך דוב פאדווא כראש ישיבה לצדו של הרב מטשעבין, בשנת תשט"ז לאחר פרישת הרב פדווא הוכתר חתנו הרב ברוך שניאורסון כראש ישיבה לצדו. אחרי פטירתו של הרב ווידנפלד מילא הרב שניאורסון את מקומו. בתחילה שכנה הישיבה בקריית שמואל בירושלים, בשנת תשכ"ו עברה לבנינה הקבוע בתל ארזה.

הגאון רבי דב בריש ווידנפלד - [תרמ"א - תשכ"ו], מגדולי גאוני גליציה. כונה 'שר התורה' ו'פוסק הדור'. כבר מילדותו נחשבות לעילוי, אך הוא סירב לקבל משרת רבנות ועסק לפרנסתו במסחר. עד שהגאון רבי מאיר אריק 'קיללו' שיפסיד את כל כספו ויאלץ לקבל עליו משרת רבנות וכך היה. לאחר נתמנה לאב"ד העיר טשעבין והקים בה ישיבה חשובה. לאחר השואה, בה איבד את בניו שהיו מגדולי תלמידי החכמים, עלה לירושלים, בה הקים מחדש את ישיבתו 'ישיבת טשיבין'. הגאון מטשיבין. נודע בדורו כגאון וקדוש, ועוד בחייו. צבאו המונים על דלתותיו לקבל את ברכותיו. היה נערץ ע"י כל גדולי הדור, חסידים כמתנגדים, וכל גדולי דורו קיבלו את דעתו כ'דעת התורה'. האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת', כיבדו פעם בעליה לתורה והתבטא עליו: "היום כיבדנו בעלי לתורה את התורה בעצמה". כשנפטר קרא עליו שכנו הגרש"ז אוירבך "משמת רבינו בטלה ענווה".

הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון - [תרע"ג - תשס"א], נינו של ה"ברוך" חתנו של הרב דוב טעם ויידנפלד [הרב מטשיבין] היה גאון בתורה, ראש ישיבת טשעבין, חבר במועצת גדולי התורה, חבר ה"וועד הפועל". "של וועד הישיבות, ושימש תקופת מסויימת כראש ישיבת תומכי תמימים לוד, לאחר פטירת חמיו, המליץ ​​האדמו"ר מגור- ה"בית ישראל", למנותו כחבר מועצת גדולי התורה במקום חמיו.

הרב יואל פינק - [תרמ"ז - תשכ"ה], נולד בליסקו שבגליציה. בן יחיד לאביו הרב זאב, שהיה מחסידי טשורטקוב. למד אצל גדולי פולין, ביניהם הרב יוסף ענגיל מקראקא, ולימים הוציא לאור את ספרו "חוסן יוסף" ונסמך להוראה על ידי הרב מאיר אריק ועוד. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה לווינה, ובשנת תרפ"ט היגר לארה"ב. שם כיהן כאחד מראשי ישיבת "תורה ודעת" עד לעלייתו לארץ ישראל בשנת תש"כ, בה נפטר בשנת תשכ"ה. בימיו בארה"ב פעל רבות למען אגודת ישראל ולמען שארית הפליטה. התמסר להצלתו של הרב מטשיבין שגלה לבוכרה, שאף התכתב עימו בענייני הלכה וסייע לו בהקמת הישיבה.