בידספיריט | רכב כתב-יד קבלי / קמיע קודש | 10/6/2024 | צולמנ'ס מכירות פומביות

כתב-יד קבלי / קמיע קודש מגדול המקובלים רבי יהודא פתייה - ”ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע” כתב-יד קבלי-סגולי נאה מאוד, שני עמודים [-500 מילים בקירוב] כתובים בכתיבה מזרחית יפהפיה [חצי קולמוס], בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי הדורות האחרונים ובעל המופתים המקובל רבי יהודה פתייה. [בגדד, התר”צ לערך]. לפנינו אוטוגראף ספרו המונומנטלי של הרב פתיה 'בית לחם יהודה' (ירושלים, תרצ”ט). תוכן כתב היד נדפס בשינויים בספר בית לחם יהודה, שער כ”ט שער הנסירה, פרקים ח-ט [בהתאמה לכותרות המופיעות בראשי העמודים בכתב היד]. כתבי-ידם של גדולי ישראל שימשו לאורך כל הדורות כקמיעות לשמירה ולהצלחה. על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול מקובלי דורו שנודע בשימושו הנרחב בקבלה מעשית ובכתיבת קמיעות (כמופיע בספריו בהרחבה). כתב היד שלפנינו עוסק בענייני זיווגים ופריון וכולל את תהליכי עיבור, לידה, וגדילה ולכן סגולתו גדולה במיוחד לנושאי זיווגים, פריון, זש”ק וגידול הילדים. לכל אורכו של כתב היד מופיעים שמות קודש קבליים, שהם הנותנים את הכוח בקמיעות כידוע.  חלק מהעניינים המוזכרים בכתב היד בנושאי זיווגים וילדים: ”ענין אבר מאברהם... וגם אין קישוי אלא לדעת”, ”ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע”, ”זמן היניקה”, ”בן ט' שנים ויום אחד”,   ”בן י”ג שנים ויום אחד”, ”שנה י”ג נקרא ג”כ בשם איש” ”ואז נקרא איש גמור”.  שמות הקודש המופיעים בכתב היד: י י-ה י-ה-ו י-ה-ו-ה; י-ו-ד ה-ה ו-ו ה-ה; ועוד שמות רבים וספירות לאורך כל כתה”י. המקובל רבי יהודה משה פתיה [תרי”ט-תש”ב], גדול המקובלים המעשיים בדור הקודם. חולל מופתים שלא נראו כמותם בדורו ואף לא בדורות קודמים לו, מעין מופתיו של המהרח”ו, והיה משוחח עם הרוחות כדבר איש עם רעהו. תלמידו של מרן יוסף חיים מבגדד, הוסמך להוראה בגיל 17 ע”י רבי עבדללה סומך, ובגיל צעיר מאד החל ללמוד קבלה אצל רבי יוסף חיים. מתלמידיו המובהקים, המקובל חכם יצחק כדורי זצוק”ל. חיבר ספרים רבים בקבלה, המפורסם שבהם הוא ספרו 'בית לחם יהודה' שלפנינו, שהוא פירוש על ה'עץ חיים'. מופתיו וקמיעותיו: נהג לערוך 'תיקוני נפש' לנפטרים, ו'השבעות שדים' ע”מ להוציאם מגוף האדם. כמו”כ היה בקי בפתרון חלומות, והיה מוקד עליה לרבים. מקצת מהעובדות הנפלאות והמצמררות כאחד שעברו תחת ידו, העלה על הכתב בספרו הקדוש ”מנחת יהודה-הרוחות מספרות”. הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו כתב אודותיו (הקדמת בית לחם יהודה): ”המקובל האלקי כקש”ת ח”ר יהודה פתיה זצוק”ל זיע”א, אשר מלא כל הארץ תהלתו... עוד בחוצה לארץ טרם עלייתו לארץ לא היה אדם שיכל להלחם נגד הרוחות והוא היה הראשון שפעל בכיוון הזה, לך נא ראה בספרו מנחת יהודה דברים עצומים ואדירים ופעולות נשגבות עד כדי כך שהרוחות היו חוששים ממנו... תפילותיו לא היו חוזרות ריקם. היו אנשים שהרופאים התייאשו מחייהם וגזרו על חוליהם גזר דין מות והיו באים אליו והיה עושה להם תיקונים ומתפלל עליהם ומחייה את המתים ממש וחיו כמה שנים”.  המקובל רבי מרדכי אליהו תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל וז”ל (שם): ”במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר”י חשבו לאבד את זרע ישראל ח”ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל... הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו”ר מגור האמרי אמת זצוק”ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר ”בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל” הוסיף ואמר ”אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה” ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים”.  עוד כותב רבי מרדכי אליהו (שם): ”במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק”ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו ”רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל”. מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע”א”. מפרט: [2] עמ'. 21*13 ס”מ. נייר עבה ומשובח. כ-40 שורות. כתיבת חצי-קולמוס אופיינית בדיו, כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות, תיקונים, והוספות. מצב; טוב מאוד.