בידספיריט | רכב מכתב סגולה נדיר: המלצה לחשוך | 10/6/2024 | צולמנ'ס מכירות פומביות

מכתב סגולה נדיר: המלצה לחשוך בנים ל”ע וברכות מפועל הישועות הרמ”א פריינד ובית דינו - וּכְשֵׁם שֶׁגּוֹזְרִין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה כָּךְ גּוֹזְרִין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה מכתב המלצה נאה וחשוב עבור יהודי חשוך בנים המתעסק ברפואות לצורכי פריון. מאת הגה”ק רבי משה אריה פריינד גאב”ד ירושלים, שנודע כפועל ישועות בקרב הארץ ואלפים נושעו מברכותיו ומופתיו; ואתו עמו שני גדולי דייני הבד”ץ הגה”ק רבי ישראל משה דושינסקי, לימים ממלא מקומו כגאב”ד ירושלים, והגה”ק רבי בנימין רבינוביץ האדמו”ר מ”משכנות הרועים”. ירושל[י]ם, כ”א מרחשון תשמ”ו [1986]. מלבד חשיבותו של המכתב ככתב יד קדשם של שלושה מענקי הדור הקודם ”מרי דארעא דישראל” שהעניקו חמה בקומתם, רבה עד מאוד חשיבותו הסגולית של המכתב, הכתוב על גבי בלאנק בית הדין של העדה החרדית, וחתום בעצם כתב יד קדשם של חברי הבד”צ ובחותם הבית דין, ועשוי בצורה של פסק דין רבני, ובוודאי סגולתו רבה לכל העניינים וביתר שאת לפריון לחשוכי בנים שבזה עוסק המכתב כולו. גודל סגולתו של המכתב עוד רבה, היות שהגאב”ד רבי משה אריה פריינד בעצמו היה חשוך בנים [לאחר שילדיו נטבחו בשואה, לא זכה יותר לפרי בטן ל”ע], והמכתב הוא בבחינת דבר שנצטער בו אותו צדיק הכותב ברוח קדשו: ”שעוסק ברפואה למען הקים משפחה בישראל”! לא ביררנו מה עלה בגורלו של האברך חשוך הבנים שבו עוסק המכתב [ששמו נקוב במכתב], אולם לפי סיפורי המופתים המפורסמים על הרמ”א פריינד, סביר להניח שאותו אברך בוודאי נושע בעזהשי”ת. ג דולי דייני ארץ ישראל והדור כולו, חותמים את מכתבם החשוב בברכות מפורשות: ”להתברך בכל משאלותם לטובה ולברכה בב”א [-במהרה בימיני אמן] הכו”ח למען המצוה, הביד”צ דפעיה”ק ת”ו” ולאחר מכן מופיעות חתימות יד קדשם של הדיינים בתוספת המילה הרשמית ”נאום” כמעשה בית דין: ”נאם משה ארי' פריינד ראב”ד פה עי”ק ת”ו; נאם ישראל משה בלאאמו”ר הגה”ק מהרי”צ זצוק”ל דושינסקי; נאם בנימין ראבינאוויטץ”. לצד חתימות הדיינים מוטבע חותם הבד”צ: ”בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים בעיה”ק ירושלם תובב”א, ע”י העדה החרדית... ועד העיר דקהל אשכנזים”. מפרט: [1] בלאנק רשמי של העדה החרדית. 20 ס”מ. מצב; טוב. סימני קיפול. כמה נקבים לאורך הקיפול, עם פגיעה מינורית באותיות בודדות. -------------------------------------------- הגאון הקדוש רבי משה אריה פריינד גאב”ד ירושלים   - [תרס”ד-תשנ”ו], נכד הרה”ק רבי אברהם יהושע פריינד שהיה רב ואדמו”ר באונטרדם ונאסוד (חתן הגה”צ רבי מרדכי יהודה לעוו אב”ד אונטרדם) שימש כרב וראש ישיבה בהונגריה ומשעלה ארצה התלכדו סביבו חסידי סאטמאר וקיבלוהו כראש החבורה. הרה”ק מסאטמאר מינה אותו כראש ישיבת סאטמאר, בראשה עמד כ-40 שנה והעמיד תלמידים הרבה. קשר מופלא שרר בין רבנו לתלמידיו, כאשר שימש לכל אחד כאב רחום וחנון. תחילה נתמנה כמו”ץ בבד”ץ של העדה החרדית, אח”כ נתמנה כחבר הבד”ץ, משנת תשל”ט כיהן כראב”ד, ומשנת תשמ”ט כיהן כגאב”ד העדה החרדית. נודע בצידקותו הרבה והנהגותיו הקדושות. בכוחות אדירים נשא רבנו כל ימיו את צערו בליבו, כי אף שנישא שוב לאחר המלחמה לא זכה לזרע של קיימא. יחד עם זאת שמח בכל ליבו בשמחות ידידיו, והראה אהבה וחיבה יתירה לילדי ישראל. גדולי ישראל העריצוהו מאוד, הרה”ק רבי אהרן מבעלזא התבטא שהוא מטה את כל העולם לכף זכות! הגרי”ז סאָלאָווייטשיק מבריסק שלח את תלמידיו לשאול את רבנו דעת תורה בהלכה. הגאון הקדוש רבי ישראל משה דושינסקי -  [תרפ”ב-תשס”ג], האדמו”ר וראש ישיבת דושינסקיא, וראב”ד וגאב”ד העדה החרדית בירושלים. בן המהרי”צ דושינסקי, בז' באלול ה'תרצ”ג עלה לארץ ישראל יחד עם אביו, שהגיע לכהן כגאב”ד העדה החרדית בירושלים. לאחר פטירתו של אביו התמנה לכהן בראשות הישיבה והקהילה של אביו. בתקופתו התבססה הקהילה סביבו כחצר חסידית לכל דבר, ונוסדו לה מוסדות ובתי מדרש בישראל ומחוצה לה. בשנת ה'תשכ”ח התמנה כדיין בבד”ץ של העדה החרדית. בשנת ה'תשמ”ט מונה לראב”ד. לאחר פטירת קודמו בתפקיד, הגה”ק רבי משה אריה פריינד, החל לכהן בשנת ה'תשנ”ו כגאב”ד העדה החרדית, עד לפטירתו בשנת תשס”ג. נקבר ליד קבר אביו בבית הקברות הקטן הסמוך למבנה הישן של בית החולים שערי צדק. על מצבתו נכתב: ”ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל”. האדמו”ר רבי בנימין רבינוביץ ”בנימין הצדיק” [תרע”ב-תשס”ב], בעל אמרי בנימין. רב ודיין, ראש ישיבת תולדות אהרן וחבר הבד”ץ של העדה החרדית, מייסד והאדמור של חסידות ”משכנות הרועים”. אביו היה נכד של האדמו”ר רבי יהושע מפוריסוב, בנו של ”היהודי הקדוש” מפשיסחה. בי”ג באלול תרצ”ד נשא את רוחמא ליבא הכהן, נכדתו של הרב עקיבה יוסף שלזינגר.שהה עשרה ימים במעצר עם עמרם בלוי ואחרים. באחת ההפגנות על חילולי השבת ספג מכת אלה בראשו שממנה סבל כאבים כמה שנים. היה נוהג לומר: ” מחאה עוצרת גזירות רעות, מחאה מסירה חרון אף, מחאה מסירה את הקיטרוג מעלינו כאילו מסכימים לחילול שמו יתברך המחאות אינם מיועדים כדי לפעול ולנצח, עלינו לעשות את המוטל עלינו והמצוה המוטלת עלינו היא חובת המחאה”.