בידספיריט | רכב תעודת הנישואין של המקובל רבי | 27/8/2023 | Winner'S

תעודת הנישואין של המקובל רבי שריה דבליצקי, בחתימת ה'אבן האזל' - תעודה מקורית, אישור הנישואין של העדה החרדית, לנישואיו של ”מר שריה דבליצקי” - לימים מגדולי המקובלים בדורו, עם בת זוגו מרת חיה ינובסקי בת רבי חיים עוזר מראשון לציון. ירושלים, טבת תש”ו 1945. על התעודה חתום בכתב-ידו מסדר הקידושין, הוא הגאון האדיר רבי איסר זלמן מלצר, ממנהיגי הציבור החרדי בארץ ישראל באותם הימים. העדים הם רבי אברהם אבא רקובסקי ורבי יהושע חנן טורצ'ין (כפי הנראה רישום שמות העדים אינו בכתב ידם).  בויקיפדיה נרשמה שנת הנישואין: תש”ה. לפנינו נכתב במפורש: תש”ו. הגאון רבי איסר זלמן מלצר [תר”ל-תשי”ד 1870-1953] , מכונה על שם ספרו בעל ה'אבן האזל'. היה תלמידם של ה'מלבושי יום טוב', ה'חפץ חיים' והגר”ח מבריסק. כבר כנער התבלט בכשרונותיו הנדירים והיה התלמיד הצעיר ביותר בישיבת וולאז'ין, שם כונה ”זוניא מיר'ר”, על שם עירו. שימש כראש ישיבת סלבודקה, ולאחר מכן, משנת תרנ”ז [1897] שימש כראש ישיבת סלוצק, ומתרס”ג גם כרבה של העיר. משנת תרפ”ה כיהן כראש ישיבת עץ חיים בירושלים, עד לפטירתו. בין תלמידיו נמנים גדולי הדור: רבי אהרן קוטלר (שהיה חתנו), רבי משה פיינשטיין, הרב שך, הגרש”ז אוירבך ובנו הגר”ש אוירבך, רבי מיכל יהודה לפקוביץ, כמה מהרבנים הראשיים לישראל ועוד רבים רבים מגדולי הדורות האחרונים.     מקובל בשם מרן הגרי”ז הלוי מבריסק, שאמר בשם אביו הגר”ח מבריסק, שמבין כל ראשי הישיבות בליטא, הגדול מכולם היה הגאון רבי איסר זלמן! עוד אמר בשם אביו הגר”ח, שבוולאז'ין נהגו לדרג את המוחות הכבירים שבין התלמידים, היו כאלו שנחשבו ל'רבע עילויים' היו 'חצאי עילויים' וכו', היחיד שהוגדר שם כ'עילוי שלם' היה זוניא מיר'ר. מלבד גאונותו הגדולה של רבי איסר זלמן הוא נודע כצדיק נשגב. ידוע הסיפור המבהיל שמסופר בלחישה בין גדולי ירושלים, שזוגתו היתה בת עשירים והייתה מעט מפונקת, ופעם באחת השיחות ביניהם ביקשה ממנו שיבטיח לה שהיא תהיה עמו ביחד בגן עדן. ענה לה רבי איסר זלמן תשובה מבהילה, שהיא לא תוכל להיות עמו בחלקו בגן עדן מפני שמידותיה אינן טובות דיין. שאלה אותו זוגתו מה באפשרותה לעשות בכדי שתזכה להיות לצידו בגן עדן, השיב לה רבי איסר זלמן שתקבל על עצמה ביזיונות, ואכן קיבלה זאת על עצמה והוא היה מסייע בידה והיה מבזה אותה ואכמ”ל. הגאון והמקובל רבי שריה דבליצקי [תרפ”ו-תשע”ח], מגדולי הדור האחרון, שבחייו נחבא אל הכלים אך בעוד דור או שניים יהיה בין היחידים מגדולי דורו שעדיין יהיו מוכרים לכל. הן ביבול התורני הייחודי והמקורי שהותיר אחריו לברכה והן בהנהגותיו הטמירות והייחודיות כאיש ההלכה הצרופה לצד מסורת הקבלה, שילוב נדיר שנמצא אצל יחידים מגדולי הדורות. רבי שריה הוציא לאור יותר משמונים חיבורים, במגוון רחב של נושאים [”זה השולחן” (שני חלקים על שולחן ערוך, חלק א' תשי”ח וחלק ב' תשכ”ב); ”מחשבת בצלאל על קבלה” (תשכ”ה) ”מנוחה שלמה על הלכות שבת” (תשכ”ד) ועוד ספרים רבים]. הוא היה נחשב לאוטוריטה בתחומי תורת הקבלה, המנהגים, הדקדוק העברי המסורתי, הלכות אבלות ותורת הגר”א. הסכמותיו מתנוססות על ספרים תורניים רבים בני זמננו.     הרב דבליצקי נהג בהנהגות ייחודיות רבות. היה לו זקן קצר מאוד, קצוץ, כי כך סבר על פי קבלה. (אבל הזהיר תלמידיו לא לחקותו). הוא נהג להטיל פתיל תכלת (ארגמון קהה קוצים) בציציותיו בבגד הטלית הקטן, אך לא בטלית גדול. נהג להניח תפילין לאורך כל היום, ואף פרסם ספרים הקוראים לאחרים לעשות כך. הרב דבליצקי הקפיד על כך שבנוסח התפילה לא יהיה דבר שקר. למשל, בשיר הייחוד ליום ראשון היה אומר ”ואנחנו על אדמה טהורה” תחת ”אדמה טמאה”, משום שהוא נמצא בארץ ישראל, וביקום פורקן החליף את המילים ”די בבבל” ב”די בכל אתר ואתר”, כי כיום אין תלמידי חכמים בבבל. לאחר האישור בכנסת, במרץ 2014, של התיקון לחוק שירות ביטחון שעסק בגיוס בני ישיבות לצה”ל, בירך בשם ומלכות ברכת ”ברוך דיין האמת”. [1] דף נייר, מודפס וממולא בכתב יד. 25X22.5 ס”מ. מצב טוב-טוב מאוד. מעט כתמים וסימני קיפול. נקבי תיוק.