בידספיריט | רכב נדיר וייחודי: תשובה הלכתית מהראי”ה | 21/7/2024 | Winner'S

נדיר וייחודי: תשובה הלכתית מהראי”ה קוק, בכתי”ק בכתיבה מזרחית! - תשובה הלכתית נאה ביותר, שנכתבה באורח ייחודי בכתיבה מזרחית [למעלה מ-300 מילה] בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו של הרב הראשי לישראל רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בעת כהונתו כרבה הראשי של יפו. יפו, [תר”ע 1910]. לפנינו חלקה השני והארי של התשובה כולל החתימה. התשובה נשלחה אל הגאון רבי שם טוב גאגין [זו היא הסיבה שהראי”ה כותב את המכתב בכתב מזרחי, לכבוד הנמען], ראב”ד ק”ק ספרדים בלונדון, כתשובה לשאלתו בעניין בור מים שניערו בו שק של קמח, האם המים מותרים לשימוש בפסח, או שיש בהם חשש תערובת חמץ. הראי”ה עורם ערימות של ראיות מכל התורה כולה, מדמה מילתא למילתא ומצרף סניף לסניף, וכדרכו בקודש בכוח דהתירא הוא מתיר את המים לכתחילה לשימוש בפסח! אמנם לעניין שימוש במים הללו לצורך אפיית מצה שמורה, מורה הראי”ה להחמיר, מפני שאפילו אם בצירוף של כמה סיבות ביחד הצלחנו לאיין את איסור החמץ, אולם מים ”שמורים” הם בוודאי לא. התשובה נכתבה על גבי בלאנק רשמי [בעברית ובערבית] של הראי”ה קוק, בעת כהונתו כרבה הראשי של יפו והמושבות. לפנינו כאמור חלקה הארי של התשובה, הכולל את ה”פסק” של הרב קוק: ”ע”כ הדבר פשוט שאם יש איזה דוחק במים או במקום הפסד דמותר להשתמש מבור זה לכתחילה... מיהו אין ליקח ממים הללו למצה שמורה, דכיון שחל ספק אע”ג דיצא בהיתר, מ”מ שימור ליכא... והנני זקוק לקצר והי' ז”ש וברכה באה”ר כנה”ר ונפש ידי”ע דוש”ת  ה”ק אברהם ה”ק”. חלקה הראשון של התשובה ובו העתקת השאלה של הרב גאגין והתחלת הראיות, אינו לפנינו, אולם ניתן לקרוא אותו בתשובה המודפסת בספרו של הראי”ה, אורח משפט סימן פז, עמ' צו-צח. בין הדברים כותב הראי”ה קוק [גם עניין זה מופיע בחלק שלפנינו], אודות חומרא חשובה שהציבור אינו כל כך מודע לה והיא: המנהג לסנן כל מים טרם השימוש בהם בפסח, חומרא נפוצה זו נשתקעה מעט עם השנים, אולם לדברי הראי”ה במכתבו שלפנינו זו היא חומרא שראוי לנהוג על פיה, עד שהראי”ה מכנה חומרא זו בשם: ”מנהג ישראל תורה”! מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק [תרכ”ה-תרצ”ה], רבה הראשי של ארץ ישראל שע”י הרבנות הראשית. גאון ומקובל. חתן הגאון האדר”ת זצ”ל. ייסד את ישיבת 'מרכז הרב' שלמדו בה מטובי הת”ח שבירושלים. הרב קוק כיהן לפני עלותו לא”י ברבנות בערי ליטא - זיימל ובבויסק. לאחר עלייתו לא”י כיהן כרבה של יפו והמושבות ולאחר מכן כרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל. הנמען חכם שם טוב גאגין [תרמ”ה-תשי”ג], נולד בירושלים, כיהן כדיין בקהיר ומשם עבר לאנגליה לשמש כרב קהילת הספרדים במנצ'סטר ודיין בקהלה, רב העדה הפורטוגזית בלונדון, וראש ישיבת ”אהל משה ויהודית” וראש ישיבת ”עץ חיים”. התפרסם בחיבורו המונומנטלי 'כתר שם טוב' על מנהגי ונוסחאות התפילה בכל עדות ישראל. [1] דף נייר, כ 22X28 ס”מ. נייר מכתבים רשמי כרבה של יפו והמושבות. הכל בכתי”ק הרב קוק. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. קרעים קלים בקיפולים ובשוליים. הדבקות חיזוק.