בת עין ירושלם תר"ז, מהדורה ראשונה - חתימת השד"ר החסידי הנודע רבי מאיר יהודה ליב משעדליץ-צפת, שניצל מוות בזכות ...

בת עין ירושלם תר"ז, מהדורה ראשונה - חתימת השד"ר החסידי הנודע רבי מאיר יהודה ליב משעדליץ-צפת, שניצל מוות בזכות ה'בת עין', ותרם להוצאת הספר שלפנינו!

בת עין, מהרה"ק רבי אברהם דב בער מאווריטש. ירושלים, תר"ז. דפוס החסיד הצדיק רבי ישראל ב"ק. מהדורה ראשונה. סטפנסקי חסידות מס' 103, ש. הלוי מס' 38.

עותק נדיר, עם דף רשימת המנויים מראש (הפרנומרנטן) מערי ארץ ישראל, החסר בחלק מהעותקים.

---

צפת, תקצ"ז. ביום בהיר אחד זעזעה רעידת אדמה אדירה את אדמת העיר. אלפי יהודים נקברו תחת ההריסות. בין הנספים הרבים היו אשתו ורוב ילדיו של רבי מאיר יהודה ליב, מנכבדי הקהילה החסידית.

אך הוא עצמו ניצל בדרך נס, בזכות ה'בת עין' הקדוש. וכך היה המעשה: בדקות בהן התרחשה הרעידה האיומה, הוא שהה בבית מדרשו של הרה"ק בעל 'בת עין' מאווריטש. כל אלו שהיו אז בבית המדרש ניצלו יחד עם הרה"ק מאווריטש, כאשר רק חלק מן התקרה נפל, והחצי השני נשאר עומד. 

חלפו כמעט עשר שנים, והנה התעוררו החסידים להוציא לאור את הספר הקדוש 'בת עין'. מכל רחבי ארה"ק נאספו תרומות החסידים. חיבה יתירה רחשה העיר צפת ל'בת עין'. היא הכירה וזכרה את כוחו וגדולתו של ה'בת עין', מורה ורבה שהציל נפשות יקרות מבניה. וכך אנו מוצאים תופעה ייחודית, שגם נשות העיר דרשו להשתתף ולתמוך בהוצאת הספר, ושמותיהן נזכרים בסופו, ברשימת 'שמות המתנדבים'! לצדן מופיע גם שמה של "אלמנת המחבר", הרבנית חיה פערל.

כששמע רבי מאיר יהודה על יוזמת ההדפסה, כמובן נחלץ ותרם מהונו עבור ההוצאה, מתוך הוקרתו העמוקה על הנס שארע לו בזכות המחבר הקדוש. שמו נזכר ברשימת הנ"ל: "ר' מאיר ליב משעדליץ".

כתב היד של 'בת עין' נשלח לבית הדפוס הראשון והיחידי בירושלים - דפוסו של החסיד רבי ישראל ב"ק. אחד העותקים שנדפסו נשלח לצפת, ושם קיבלו רבי מאיר יהודה בהתרגשות. בשער הספר הוא חתם את שמו: "מאיר יהודא ליב משעדליץ". זהו העותק המיוחד שלפנינו, אשר סיפור היסטורי דרמטי ומרגש מקופל בו.

על הספר

בת עין. "דברי אלקים חיים הנאמרים מדי שבת בשבתו ומקראי קודש... מפי רשכבה"ג מו"ה אברהם דוב בער [מאווריטש]... ולעת זקנתו תקע אהל קדשו בארץ החיים בעיה"ק צפת בגליל העליון". ירושלים, תר"ז. דפוס החסיד הצדיק רבי ישראל ב"ק. מהדורה ראשונה.

סטפנסקי חסידות מס' 103, ש. הלוי מס' 38.

הספר נחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. אמנם הוא נכתב ע"י תלמידיו של המחבר, אך הוא הוגה ביסודיות על יד המחבר עצמו. 

באותה תקופה הדפוס בארץ ישראל היה צעיר לימים, כבן שלוש שנים בלבד. מעט ספרים נדפסו אז בארץ, והרבה ת"ח שלחו את חיבוריהם מארה"ק לגולה על מנת להדפיסם. הספר 'בת עין' נדפס במהדורתו הראשונה דווקא בארץ ישראל ולא בחו"ל, בגלל הוראתו של האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין זיע"א.

בשנת תרכ"ט נדפס 'בת עין' שוב, בעיר זיטאמיר, ושם נוספו בהקדמת המחבר שורות נוספות, בהן כותב כי הכניס בספר מקדושת ארץ ישראל: "ושמו קראתיו בת עין מפני שעולה כשמי... עוד טעם מפני שהכנסתי בכתבים קדושת ארץ ישראל אשר עיני ה' אלוהיך בה תמיד".

הדף האחרון בספר מכיל את רשימת המנויים מערי ארץ ישראל. דף זה הנו נדיר, משום שאינו מופיע בחלק מהעותקים שנדפסו. רשימה זו הנה תיעוד היסטורי חשוב מאוד על אנשי היישוב החסידי בערי הקודש באותה תקופה (וכאמור לעיל - כמעט לא נדפסו אז ספרים בארץ, ומכאן חשיבותה של רשימה זו, שאין כיוצא בה).

בפתח הספר שני עמודים שבהם נדפסה "התנצלות המביא לבית הדפוס", נכד אחי המחבר. מדובר בהקדמה חשובה המספרת על החיבור ועל הדפסתו.

כשלוש שנים לאחר ההדפסה שלפנינו, בשנת תר"י, נדפס הספר 'בת עין' בזיטאמיר. אולם ישנם הבדלים משמעותיים בין שתי המהדורות, הן בגוף הטקסט והן בסדר הדברים, בגלל ששם הדפיסו מתוך כתב יד אחר.

על המחבר הקדוש

האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דב מאווריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות, המפורסם בפי כל "בעל הבת עין" על שם ספרו שלפנינו. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב.

במשך כ-40 שנה כיהן כאב"ד העיר אווריטש, שעל שמה נודע שמו "הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקצ"ג עלה לארץ ישראל, לעיר צפת, יסד בה את בית מדרשו (הקיים עד היום!) והיה רבן ומנהיגן של קהילות החסידים בעיר. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת רעידת האדמה הקשה בשנת תקצ"ז: האדמו"ר הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו. כל הבניין התמוטט, מלבד שטח מצומצם שבו היו הרב והציבור.

לאחר הרעש שיקם מחדש את קהילת צפת, ובמסירות נפש פעל שיהודים לא ינטשו את העיר. בשנת תר"א פרצה בצפת מגפה שהפילה חללים רבים. הרבי מאווריטש היה בין הלוקים במגפה, והבטיח כי הוא יהיה הקרבן האחרון בה. ביום י"ב בכסלו נפטר, ואכן פסקה המגפה. נקבר בבית הקברות העתיק בצפת.

סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל!

רבי מאיר יהודא פישמן משעדליץ - החתום על העותק שלפנינו:

"השד"ר רבי מאיר לייב פישמן משעדליץ, אבי משפחת פישמן המעטירה, גר בעיר שעדליץ שבפולין והיה תלמיד חבר להרה"ק רבי דב בער מראדושיץ זי"ע... בהיותו גר בשעדליץ, התפרסם כאיש ישר דרך ומופלג במעשיו הטובים. התברך גם בכוח גופני רב וגבורתו היתה לאות ולמופת בכל הסביבה. הוא החזיק בית מזיגה מקומי בכפר הסמוך לשעדליץ וממנו התפרנס כדי מחייתו... לאחר מספר שנים, החליט ר' מאיר לייב לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה.. לצפת הגיע בתחילת שנת תק"ץ עם זוגתו ע"ה וילדיו...".

"לאחר חורבנה של צפת, התבלט ר' מאיר לייב בשיעור קומתו והיה מגדולי הפעילים למען החזרת עטרת הישוב ליושנה והפחת רוח חיים בשרידים האודים המוצלים. הוא בעצמו יצא כמה פעמים לחו"ל בתור שד"ר עבור עניי עירו כדי לשקם ולבנות את הנהרסות. כבר בשנת תקצ"ח כשנה לאחר חורבן העיר יצא כשד"ר לחו"ל, וקבל את המלצתם של הרה"ק רבי יוסף מטאמשוב תלמיד החוזה מלובלין והרה"ק מאפטא... בשנת תר"ד יצא שוב לחו"ל ואז קיבל את המלצתו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע... יחד עם המכתב צורפו גם המלצותיהם של הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממאגלניצא והרה"ק רבי יצחק מוורקא... בשנת תרי"ז עם הגיע ת דודים לבתו שהגיעה לפרקה יצא שוב רבי מאיר לייב לחו"ל, וקיבל את המלצתו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מוורקא... כמו"כ קיבל את המלצותיהם של הרה"ק רבי יוסף מדאמבראווא ובנו הרה"ק רבי ישראל אלימלך מזבנא...".

"ר' מאיר לייב נפטר בשם טוב ובשיבה טובה, בסביבות שנת תרכ"ט, כנראה מרשימות היתומים שלו משנה זו, בעיר צפת. מקום מנו"כ לא נודע עד היום, והדעות חלוקות אם נטמן בבית החיים העתיק בצפת מעל למערת הבאר מים חיים כפי המסורה בפי חלק מזקני המשפחה, או בביה"ח בישוב ראש פינה" (מתוך הספר 'זה ספר תולדת אדם', מאת מ. ירושלמי בעל הטור 'למשפחותם' בעתון המבשר).

מצב טוב-. כתמים בהם כתמי רטיבות ישנים קלים. חסרון זעיר בשולי דף השער בפינה משוקם מקצועית. נקבי עש מעטים זעירים, לא ניכרים. קרעים זעירים. כרוך מחדש בכריכה נאה.