פריט היסטורי (יחיד בעולם?): יומן המסע לא"י, של השרה הצדיקה יהודית מונטיפיורי, שותפתו של בעלה הצדיק ר' ...

פריט היסטורי (יחיד בעולם?): יומן המסע לא"י, של השרה הצדיקה יהודית מונטיפיורי, שותפתו של בעלה הצדיק ר' משה מונטיפיורי זצ"ל "השר הגדול בישראל" – כולל הקדשה חתומה על ידו – עם סמל מפואר של המשפחה, איור של מונטיפיורי מביט בתמונת אשתו המנוחה, ותווית כסף נדירה ביותר

"יהודית, ספר כולל ספור מסע לשרתי יהודית מונטיפיורי זלל"ה. אשר כתבה בספר בשפת אינגליש בנסעה עם אישה השר משה מונטיפיורי לארץ הקדושה בשנת תקצ"ט, ומדובר בו נכבדות ונצורות על דבר עבודת האדמה בארץ ישראל. מתורגם לשפת עבר על ידי אחד מאוהבי שפת קודש".

במחקר ההיסטורי התברר כי המתרגם שחפץ להעלים את שמו, הוא הרב אליעזר שאול מקרוטינגן, חניך ישיבת וולוז'ין, אשר מונטיפיורי הזמינו ללמד בבית מדרשו 'ישיבת אוהל משה ויהודית' ברמסגייט. ניתן לפרש את הכינוי "א'והב ש'פת ק'ודש" כרמז לראשי תיבות של שמו: א'ליעזר ש'אול ק'רטינגער. כיהן לימים כאב"ד ווילקי וציזעווא (מחוז לומז'ה).

דפוס נתן וואלענטיין, לונדון, [תרל"ט-1879?].

טקסט הספר בעברית, עם קטעים מסוימים באנגלית.

על העותק המיוחד שלפנינו:

בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית תווית עם סמלה של משפחת מונטפיורי העשירה, המתייחד בכך שבראשו שני דגלים ובהם הכיתוב "ירושלים" – שהיתה כה נערצת ואהובה על בני הזוג מונטיפיורי. ר' זרח ברנט סיפר בזכרונותיו על מפגשיו עם מונטיפיורי, שהשם "ירושלים" היה כתוב וחרוט על חפצי בית מונטיפיורי, ואפילו על על הסכו"ם שבו השתמשו! את כל העושר העצום שבו התברכו, הקדישו למען העם היהודי ובמיוחד למען הישוב היהודי בארץ, והפרחתו הכלכלית.

מתחת לסמל מופיע איור (המבוסס על תמונה אמיתית) של משה ויהודית מונטפיורי. השר יושב על כורסתו, מחזיק בידו עיתון, ומביט בתמונת אשתו המנוחה יהודית, התלויה על הקיר מולו. מתחת לאיור נכתב בכתב יד (מודפס): "צורת הגבירה ואישהּ". מעל האיור מופיע כיתוב מפוצל – על יהודית נכתב: "למרום שבה / גדולים צדיקים וכו' חולין ז", ואילו על בעלה ר' משה נכתב: "זקני ת"ח כל זמן שמזקינין מתוספ'[ת] וכו', שבת קנד".

על העותק הזה חתם בעלה, ר' משה מונטיפיורי, בכתב ידו, ושלחו בדואר במתנה לרב דוד שיפמן זצ"ל, מרבני העיר טבריה.

כשקיבל הלה את הספר, רשם בו בכתב ידו הפניני: "מנחה היא שלוחה לי ע"י הפאסט [הדואר] מאת השר הגדול בישראל ובלאומים סיר משה מונטיפיורי שיחיה", וחתם את שמו: "דוד שפמאן".

תחת חתימתו של רבי דוד שיפמן הודבקה (במהופך) תווית מתכת דקה עם סמל משפחת מונטיפיורי. תווית זו הינה נדירה ביותר ומלמדת שהעותק היה העותק שהחזיק בספרייתו. 

לא ידוע לנו על עותקים נוספים של ספר זה, הנושאים את חתימתו של משה מונטיפיורי בכתב ידו! יתכן וזהו העותק היחיד בעולם מסוגו!

רקע נוסף על החיבור:

את יומן המסע כתבה יהודית מונטיפיורי בעת מסעה המשותף, עם בעלה משה, מלונדון לארץ ישראל (1 בנובמבר 1838 – 10 באוגוסט 1839). היומן נכתב באנגלית. לפנינו תרגומו לעברית, שנעשה כ-15 שנים לאחר מותה של יהודית מונטפיורי.

הספר כולל מידע עשיר, מרתק ויחיד מסוגו על ארץ ישראל באותה תקופה, על עריה וכפריה.

בפתח הספר נדפס שיר קצר מאת המתרגם ("המעתיק") רבי אליעזר שאול, על אודות תרגומו: "לפני כס-י'ה, השפה העבריה גולה וסורה, זעקה מרה: בני יצאוני, יהודית עזבני, בשפה זרה כתבה ספרה...".

כן נדפסו שתי הקדמות (בעברית ובאנגלית), מאת רבי אליעזר שאול, בהן מספר על החיבור ועל המחברת, יהודית מונטיפיורי, ומפליג במעלתה. "כל מעשיה והליכותיה אך קודש הן. כדבורה, חולדה יעל ויהודית הראשונה, זממה גם היא טובת ישראל, ובמעשיה דמתה לאלה הגדולות, ואהבת עמה היתה כל היום שיחתה". כידוע, היתה יהודית יראת שמים מופלגת, שומרת מצוות, ואשת חסד.

הלא כך כתבה יהודית מונטיפורי ביומן שלפנינו:

"מי יתן, אשר הטובות אשר עשה ה' עמנו בכל המסע הזה, יורונו להביא פרי תבואות נאמנות מליבנו ... לעבוד ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו! או אז יפתחו לנו שערי אורה ... כי נדעה ונרדפה את ה' לשמור את חוקיו ומשפטיו ונמלא את חפץ ה', את אשר הוא דורש מאיתנו".

דמותה המיוחדת ופעלה הכביר של יהודית מונטיפורי, כאישה, היו תופעה די חריגה בעולם היהודי באותו דור, ומשום כך החליט המתרגם, רבי אליעזר שאול, להקדיש בהקדמתו כמה עמודים ארוכים לבירור דמותה של האשה בישראל, על פי דברי חז"ל, ופלפל בכך בלמדנות רבה, עד אשר "גערו בו חבריו" המתעסקים בהדפסת הספר, "ומיד פרש"! אפיזודה מעניינת זאת מתועדת בהערה שנוספה בשולי עמ' 24, מאת אותם חברים.

בסוף הספר נדפסו מספר מכתבים מאת רבני ומנהיגי הקהילה בירושלים, אל משה מונטיפיורי, בנושא ההתיישבות בארץ ישראל, וכן מכתב אחד שהוא כתב.

הספר שלפנינו הנו ללא ספק יצירת מופת מרתקת ביותר, אשר קצרה היריעה מלתארה בפירוט, ותן לחכם ויחכם עוד.

רקע על מקבל עותק הספר שלפנינו, רבי דוד שיפמאן:

נולד ברוסיה בשנת תרי"ב (1852) ועלה בצעירותו לטבריה. נמנה על גדולי החכמים האשכנזים בעיר ופעל כדיין ומו"ץ. מחבר ספר "הביכורים והראיון" (ירושלים, תרל"ט). נפטר בשנת תרפ"ז (1927).

מצב: בינוני-טוב.