מכירה פומבית 168 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
20.1.18
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 88:
מרדכי ארדון
|
|
|
נמכר ב: $55,000
מחיר פתיחה:
$
36,000
הערכה:
$50,000 - $80,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
1992 - 1896
אור גנוז, 1950 בקירוב,
שמן על בד, 73X60 ס”מ,
חתום ומתוארך.
מקור: גורדון מכירות פומביות, 1985 , לוט מס׳ 40.
לעובדה שציוריו של ארדון משמרים למענו את זכרה של המציאות הצבעונית הרב-גונית של ישראל יש משמעות רגשית. ארדון היה רב-אמן בתיאור הגוונים רבי-הפנים של הטבע בארץ, מן המדרונות המושלגים של החרמון עד לגוני האזמרגד השקטים של הכינרת; מתצורות המינרלים המדהימות של ים המלח עד לחולות האדמדמים של מדבר פארן. בציירו אותם הוא הכין מעין קטלוג שהוא גם רשימת מצאי וגם מיקרוקוסמוס של הצבעים של אדמת ישראל, שמיה, ימה ואגמיה משחר עד בין-ערביים. השתנות גוניהם במעברים טונליים רגישים מהדהדת בלהט בכחולים, בסגולים, בירוקים, באדומים ובצהובים של ארדון. ממש כשם שהצהובים העשירים שלו משקפים בנאמנות את גוני הזהב החושניים של הדבש ושל שיבולי החיטה, כך האדומים, שני וארגמן, מזכירים את שדות הפרגים, את השקיעות המדבריות, וביתר דרמטיות, גם את שרפות היער. אם, כלשונו של ארדון, האור של רמברנדט הוא אנושי וזה של אל גרקו אלוהי, לאור שלו יש איכות מטאפיזית: אני מעז לומר שהוא מקרין אותה תחושה על-טבעית שאנו חווים בעת הקריאה בכתבי חכמינו. תכונה ייחודית זו של האור של ארדון נובעת מכך שהוא האציל את הרוחניות שבספרות הסוד. מבחינה זו, זהו אור יהודי למהדרין.
גדעון עפרת, ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003 , עמ’ 14 .
| אור גנוז, 1950 בקירוב, שמן על בד, 73X60 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: גורדון מכירות פומביות, 1985 , לוט מס׳ 40. לעובדה שציוריו של ארדון משמרים למענו את זכרה של המציאות הצבעונית הרב-גונית של ישראל יש משמעות רגשית. ארדון היה רב-אמן בתיאור הגוונים רבי-הפנים של הטבע בארץ, מן המדרונות המושלגים של החרמון עד לגוני האזמרגד השקטים של הכינרת; מתצורות המינרלים המדהימות של ים המלח עד לחולות האדמדמים של מדבר פארן. בציירו אותם הוא הכין מעין קטלוג שהוא גם רשימת מצאי וגם מיקרוקוסמוס של הצבעים של אדמת ישראל, שמיה, ימה ואגמיה משחר עד בין-ערביים. השתנות גוניהם במעברים טונליים רגישים מהדהדת בלהט בכחולים, בסגולים, בירוקים, באדומים ובצהובים של ארדון. ממש כשם שהצהובים העשירים שלו משקפים בנאמנות את גוני הזהב החושניים של הדבש ושל שיבולי החיטה, כך האדומים, שני וארגמן, מזכירים את שדות הפרגים, את השקיעות המדבריות, וביתר דרמטיות, גם את שרפות היער. אם, כלשונו של ארדון, האור של רמברנדט הוא אנושי וזה של אל גרקו אלוהי, לאור שלו יש איכות מטאפיזית: אני מעז לומר שהוא מקרין אותה תחושה על-טבעית שאנו חווים בעת הקריאה בכתבי חכמינו. תכונה ייחודית זו של האור של ארדון נובעת מכך שהוא האציל את הרוחניות שבספרות הסוד. מבחינה זו, זהו אור יהודי למהדרין. גדעון עפרת, ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003 , עמ’ 14 . |
